יז.4 הזכויות של אוניברסיטת בר אילן ושל פרופ' מנחם כהן במקראות גדולות הכתר
1087. בנושא זה חלו שינויים בעמדות הצדדים, מאז תחילת הדיונים.
--- סוף עמוד 223 ---
1088. בכתב התביעה, הועלתה אפשרות כי האוניברסיטה תצטרף לתביעה יחד עם התובע כנגד הנתבעים (ראה הציטוט של סעיף 67 סיפא לכתב התביעה, כפי שהובא לעיל בפסקה 72 סיפא).
1089. בהמשך, כבר בישיבת בית המשפט הראשונה הציגו הנתבעים מכתב של היועץ המשפטי של האוניברסיטה, כפי שצוטט לעיל מיום יב בשבט תשע"ה (1.2.15), כפי שצוטט בפסקה 226, ובה הוצגה עמדת האוניברסיטה כמי שאינה סבורה שבפעולותיהם של החוקרים פרופ' עופר וד"ר יעקבס בכתיבת הספר הנ"ל הייתה חריגה מפעילות אקדמית מקובלת וכי האוניברסיטה "אינה רואה במחקרם ובספר שיצא בעקבותיו משום הפרת זכויות יוצרים".
1090. בהמשך, במהלך הראיות הוצג ההסכם בין אוניברסיטת בר אילן לבין פרופ' מנחם כהן, ובסיכומים היה מקובל על דעת ב"כ שני הצדדים, כי אכן הזכות הכלכלית במקראות גדולות הכתר נתונה בידי האוניברסיטה. לכן, ב"כ התובע – כפי שעוד כתבו בתחילת כתב התביעה – לא ביקשו כל סעד הניתן לבעל זכות כלכלית אלא רק לבעל זכות מוסרית.
1091. עמדת ב"כ הנתבעים, כאילו עמידתה של האוניברסיטה מאחורי פרופ' עופר וד"ר יעקבס, הנתבעים בתיק, מהווה טענת הגנה חזקה שבכוחה ניתן להדוף את התביעה כולה.
1092. אינני רואה את הדברים עין בעין.
1093. הסמכות להכריע במחלוקת בין צדדים בתיק נתונה לבית המשפט, ולא ליועץ משפטי של גוף אוניברסיטאי, מכובד ככל שיהיה.
1094. אליבא דאמת, בטוחני שגם היועץ המשפטי של אוניברסיטת בר אילן יודע את גבולות תפקידו ואחריותו, והוא לא התיימר, במכתבו הנ"ל, או במכתב אחר שגם הוא צוטט במהלך הדיונים, לקבוע נורמה משפטית שתחייב את בית המשפט.
1095. אוסיף ואומר בהקשר זה, כי טענת הראשונית של הנתבעים, כאילו ביקשו אישור מאוניברסיטת בר אילן כדי לצטט את מקראות גדולות הכתר, התבררה כלא מדויקת. כל שהיה הוא כי הם נהגו – כפי הבנתם – כפי שנוהגים חוקרים אחרים, ועשו שימוש במקראות גדולות הכתר, בהכנת הספר, בכתיבתו ובפרסומו.
1096. השאלה העומדת לדיון אינה, אפוא, האם אוניברסיטת בר אילן התירה, או עצמה עין או הסכימה בשתיקה לכך שחוקרים שונים – ובהם הנתבעים – יעתיקו קטעים ממקראות גדולות הכתר.
1097. השאלה העומדת להכרעה היא זו: האם במעשיהם של הנתבעים הם פעלו על פי דיני הזכות המוסרית, הקבועה בחוק זכות יוצרים, הן במתן קרדיט לתובע והן באי סילוף כתיבתו, הכל כפי שפורט בכתב התביעה, כתב התשובה, סיכומי התובע וסיכומי התשובה של התובע, אשר אותם יש לבחון מול כתב ההגנה, וסיכומי ההגנה של הנתבעים.