1098. זאת, אעשה בפרקים הבאים, כאשר לפני כן אקדיש את הפרק הקרוב, פרק יח, להצגת ספרם של הנתבעים.
יח. הספר תוספות הרמב"ן – מטרה ודברי הנתבעים בהקדמתם
--- סוף עמוד 224 ---
יח.1 מטרת הספר, כמתואר במבוא
1099. שמו המלא של הספר אותו כתבו הנתבעים 1 ו-2, פרופסור יוסף עופר ודוקטור יהונתן יעקבס, הוא: תוספות רמב"ן לפירושו לתורה שנכתבו בארץ ישראל, אשר יצא לאור על ידי הנתבעים 3 ו-4 בשנת תשע"ג, כאשר פתח דבר נושא תאריך תמוז תשע"ג (להלן – "הספר").
1100. כבר בבחירת השם של הספר, וסדר המילים הכלולות בו, המוקד של הספר אינו הרמב"ן, בכלל, ואף לא פירוש הרמב"ן לתורה, בפרט, אלא תוספות הרמב"ן.
1101. לא עוד אלא, הספר מתמקד באותן תוספות הרמב"ן שנכתבו בארץ ישראל.
1102. זאת לידע, כי הרמב"ן, לאחר שנים רבות של פעילות תורנית וציבורית בגירונה שבקטלוניה, עלה לארץ ישראל, כאשר מקובל לומר שהרקע לכך הוא ויכוח פומבי עם הנוצרים שבעקבותיו דרשה הכנסייה להטיל על הרמב"ן עונש כבד (עמ' 14 לספר). שם המשיך בפועלו כחכם הלכה ובמיוחד שלח השלמות מארץ ישראל לפירושו על התורה, הן בעקבות דברים שראו עיניו (כמו מיקומה של קבורת רחל) והן דברים שהתחדשו לו.
1103. מטרת הספר, כאמור בפרק המבוא, בפתיחה, בעמ' 9, הנו זה:
"ספר זה מציג את התוספות שהוסיף רבי משה בן נחמן (רמב"ן; 1270-1194) לפירושו לתורה בהגיעו לארץ ישראל. רמב"ן כתב את פירושו לתורה בהיותו בקטלוניה שבספרד. בערוב ימיו, בהגיעו לארץ ישראל, עבר רמב"ן שוב על פירושו, ובעקבות כך שינה, תיקן והוסיף על הטקסט המקורי במאות מקומות. מטרתנו להציג בפני הקורא את התוספות שהוסיף רמב"ן, ולבאר בכל מקרה את הגורמים והסיבות לתוספות ולתיקונים".
1104. כבר באותו עמוד מוסבר כי המחברים חילקו את התוספות של הרמב"ן לשני סוגים: חלק מהתוספות תועדו במכתבים מיוחדים שנשלחו מארץ ישראל (קבוצה זו קרויה "תוספות מתועדות"); וחלק אחר, אשר לדברי הנתבעים "ייחשפו לראשונה בספר זה, בעקבות השוואה מדוקדקת בין כתבי היד", כונו על ידם "תוספות לא מתועדות". המחברים מוסיפים באותו עמ' 9 של הפתיחה כי "ברוב המוחלט של המקרים אפשר לקבוע על פיהם בוודאות כי הקטע הנדון לא היה כלול במהדורה הראשונה של הפירוש, ורמב"ן הוא שהוסיפו בשלב מאוחר יותר". ובהערה 3, שם, בתחתית עמ' 9 כותבים הנתבעים: "במספר מועט של מקרים הנתונים אינם מאפשרים קביעה ודאית, ונותר מקום לספק שמא הקטע נכתב כבר במהד"ק [מהדורה קמא; המהדורה הראשונה] אלא שנשמט בגלגולי ההעתקה בכמה כתבי-יד. במקרים מועטים אחרים נותר מקום לספק שמא לפנינו תוספת שלא יצאה מתחת ידו של רמב"ן. המקרים האלה נדונו במפורט תוך הסברת השיקולים השונים".