1105. במבוא לספר יש פרק שכותרתו "התייחסות לתוספות הרמב"ן במהלך הדורות" (עמ' 21 ואילך), כאשר התיאור ההיסטורי כולל את המידע שהיה בפני הכותבים, כולל התייחסות לכתבי יד שונים ולחוקרים בני המאה ה-20 אשר הזכירו עניינים אלה.
1106. הדיון המקיף הראשון בנושא התופסות השונות של הרמב"ן התפרסם על ידי הרב כהנא בשנת 1969 (עמ' 24). לדברי החוקרים "מאמרו של כהנא לא עורר הדים בעולם המחקר, ובשנים שלאחר פרסומו לא הייתה התייחסות משמעותית לתוספות רמב"ן" (עמ' 25; למעט חריגים
--- סוף עמוד 225 ---
המוזכרים בהערה 81, שם). לאחר מכן, מוזכר מאמרו של מרדכי סבתו משנת 2005, אשר לדברי כותבי הספר "גרם למהפך של ממש בחקר התוספות" (עמ' 25).
1107. המחברים מסבירים כי יש שלוש דרכים לאיתור תוספות בפירוש הרמב"ן לתורה: עדות מפורשת של הרמב"ן על אודות התוספת (הרמב"ן מיעט מאד בעדויות מעין אלו); רשימות התוספות ששלח הרמב"ן – או ששלחו אחרים – מארץ ישראל לחוץ לארץ; השוואה מדוקדקת בין כתבי היד של פירוש רמב"ן לתורה (שם, בעמ' 26).
1108. המחברים מסבירים כי הם בדקו את כל כתבי היד של הרמב"ן וחילקו אותם לקבוצות שונות, והם מציגים את הקריטריונים שעל פיהם קבעו שקטע חסר הוא אכן תוספת שהוסיף הרמב"ן עצמו (ולא השמטת מעתיקים או תוספת של אדם אחר): הקטע חסר בכל כתבי היד המייצגים את המהדורה הראשונה או בקבוצה משמעותית שלהם, ונמצא בכל כתבי היד המייצגים את המהדורה השנייה או בקבוצה משמעותית שלהם; ללא הקטע הנוסף ניתן לקרוא את דברי הרמב"ן קריאה רצופה ובעלת משמעות; קטע התוספת מוסיף תוכן משמעותי להבנת דברי הרמב"ן (שם, בעמ' 27).
1109. לאחר מכן מובאות במבוא רשימת התוספות שנשלחו מעכו (עמ' 27 ואילך; פרק זה מבוסס על מאמר שכתב פרופסור עופר המוזכר בהערת שוליים 92).
1110. לאחר ניתוח והסבר של הרשימות השונות וקביעת ההוכחות בדבר השיבוצים האמורים, מתייחסים המחברים בפרק הבא בתוך המבוא לעניין "סיווג התוספות על פי המניע לכתיבתם", כאשר לדבריהם הגורמים המרכזיים שהניעו את הרמב"ן לתקן את פירושיו או להוסיף קטעי פירוש חדשים, הם אלה: "(1) גילוי נתוני ראליה חדשים שלא היו ידועים לרמב"ן בשהותו בספרד; (2) גילוי מקורות ספרותיים חדשים שלא היו בידי רמב"ן בהיותו בספר; (3) חשיפת מקורות מחיבורים שהיו בידי רמב"ן בספרד, אך לא הזכירם במהד"ק; (4) דוגמאות נוספות שגילה רמב"ן לתופעה שאותה תיאר כבר במהד"ק; (5) ביאור פרשה מהנביאים תוך כדי דיון בפרשה מהתורה; (6) ברוב קטעי התוספות הצלחנו למצוא אחד מחמשת הגורמים הנזכרים לעיל. במקרים שבהם לא מצאנו אחד מהגורמים הללו, אנו מניחים שרמב"ן עיין מחדש בפירושו והעיון הנוסף גרם לו לתקן, להציע תשובות נוספות או הוכחות נוספות לפירושיו, ולהוסיף הבהרות, השלמות וקטעי פירוש חדשים" (שם, בעמ' 42 ובהמשך מפורטים כל אחד מהגורמים הללו לאורך עמודים 42 עד 55).