1125. מאידך גיסא, אם תתקבל טענת התובע כי הייתה העתקה של פירוש הרמב"ן ממקראות גדולות הכתר, ללא מתן קרדיט הולם לתובע, או כי הועתקו קטעים של הרמב"ן ממקראות גדולות הכתר, תוך סילוף, נושא זה רלוונטי לתיק זה, שכן אלה ההפרות הנטענות על ידי התובע, שבוצעו, לדבריו, על ידי הנתבעים.
יט. האם הפרו הנתבעים את זכותו המוסרית של התובע בעניין מתן קרדיט?
יט.1 אמות המידה לעניין הקרדיט – הוראות החוק ופרשנותו
1126. נקודת המוצא לדיון היא סעיף 46(1) לחוק זכות יוצרים, כאשר תחת הכותרת "זכות מוסרית מהי" קובע:
"זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר –
(1) כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין;
(2) ...".
--- סוף עמוד 228 ---
1127. רעיון זה עוד נקבע בפרשת קימרון בדברי השופט טירקל אשר מצא לכך יסוד במשפט העברי, באומרו (מצוטט לעיל בפסקה 956):
"אדם זכאי ששמו ייקרא על 'ילדי רוחו'. זיקתו הרוחנית לאלה כמוה, כמעט, כזיקתו ליוצאי חלציו. פרסומה של יצירה בלי ששמו של מחברה ייקרא עליה 'בהיקף ובמידה המקובלים' הוא פגיעה בזכותו המוסרית של המחבר. שורשיו של עיקרון חשוב זה שלוחים גם במקורות המשפט העברי, שעמדו על גודל עוונו של מי שאינו אומר דבר בשם אומרו. כך נאמר, בין דברים רבים, בעניין זה:
'גדול שיאמר דבר בשם אומרו ולא יגזול דעת האומרו, כי גזילה זו יותר מגזילת ממון... ומה מאוד גדול עבירה זו בעיני, האומר פשט הכתוב בספר, או אשר שמע, ולא מזכיר שם האומר או הכותב' (ר' ישעיה הלוי הורוויץ שני לוחות הברית, מסכת שבועות, קפג, ב; כן ראו מקורות נוספים אצל נ' רקובר זכות היוצרים במקורות היהודיים בעמ' 35 ואילך" [הובא לעיל בפסקה 827]).
1128. וראה לעניין זה את הדיון בספרו של גרינמן בסעיף 14.8 בעניין "הזכות לייחוס", כאשר לאחר הבאת פרשת קימרון (שם, בעמ' 840), מנתח את כל האלמנטים של הסעיף על פי הסדר של כתיבתם בסעיף.
1129. כאשר דן במילים "על יצירתו" (סעיף 14.8.1 עמ' 841 ואילך) מזכיר הוא כי יש חובה לציין את שם היוצר על היצירה או ביחס ליצירה, וכן כי זכותו של היוצר היא ששמו יפיע בהיקף ובמדיה ראויים על כל עותק של יצירה – שכתב אדם אחר – שתתפרסם לאחר שיצירתו המקורית של היוצר, הינה בגדר זכותו המוסרית של הראשון.
1130. אשר לחובת הייחוס, מציין גרינמן על פי הפסיקה כי מדובר על חובה ליחס יצירה ליוצרה במגוון רחב של מקרים ובהם פרסום יצירה בכתב עת (כפי שהיה בפרשת קימרון) וכן בעת ציטוט יצירה אחת וחיבור אחר (גרינמן מביא בהערת שוליים 116 בעמ' 844 את פסק הדין של השופט יונה אטדגי, שופט בית משפט השלום בתל אביב (כיום בית המשפט המחוזי בתל אביב) בת"א 46017/01 קפלנסקי ידידיה (אדי) נ' הרטוך נועם (2004) (להלן – "פרשת קפלנסקי"), התבסס בין היתר על המשפט העברי ועל הזכות המוסרית המוזכרת גם בתסקיר חוק זכות יוצרים, שאז טרם הגיעה לכלל חוק (פסקה 43-44 לפסק הדין).