1169. אשר לתת סעיף ה"סל" "פעולה פוגענית אחרת" מתייחס גרינמן לשימוש לא נאות ביצירה הראשונה. בהקשר זה עולה שאלת היחס בין זכותה יוצר הראשון וחופש הביטוי של היוצר השני (שם, בעמ' 859-860).
1170. התיקון המהותי ביותר שבוצע בקשר לזכות לשלמות, במסגרת החוק החדש, לא מוזכר במפורש בסעיף 46(2) אלא יש לבחון את הוראת סעיף 50(ב), אשר קובע כי גם הפרת זכות מוסרית על פי סעיף 46(2) "אינה מהווה הפרה של הזכות האמורה, אם הפעולה הייתה סבירה בנסיבות העניין" (סעיף 50 לחוק, צוטט במלואו בפסקה 800 לעיל).
1171. הדיון של גרינמן ביחס לחריג זה של סבירות הפגיעה – אינו קצר (עמ' 860 ואילך). הוא מזכיר שיטות משפט אחרות ובהן החוק האוסטרלי, ודן בשאלה האם מדובר ברכיב אובייקטיבי לחלוטין או שיש בו גם שילוב של אלמנטים סובייקטיביים, וזאת תוך התייחסות גם לדיון שהיה בוועדת הכלכלה של הכנסת (שם, בעמ' 864).
1172. עיקר הדיון של גרינמן הוא ניתוח פסקאות המשנה של סעיף 50(ג) המורה לבית המשפט להתחשב לעניין סעיף 50(ב) בחמש חלופות: אופי היצירה שביחס אליה נעשתה הפעולה; אופי הפעולה ומטרתה; יצירה במהלך עבודה (אינו רלבנטי לענייננו); המקובל בענף; הצורך בעשיית הפעולה לעומת הפגיעה שנגרמה ליוצר כתוצאה ממנה (ראה במפורט בעמ' 866-870).
כ.2 עמדות הצדדים
1173. טענת התובע, המפורטת בסעיף 69 ואילך לסיכומים (ראה ההתייחסות והסיכום לעיל בפסקאות 268-270), היא כי בכך שהנתבעים התבססו על נוסח הפנים בספר באומרם כי "יסודו בנוסח 'מקראות גדולות הכתר' ואת הנוסח הזה שינינו במקום הצורך" (עמ' 10 לספר כפי שצוטט פעמים רבות לאורך פסק דין זה ובמיוחד ראה פסקה 1122 לעיל, שם מצוטט עמ' 10 כמעט במלואו). לשיטת התובע, עצם העובדה שהנתבעים הודו בספר כי הם שינו את יצירתו של התובע כרצונם
--- סוף עמוד 234 ---
וכראות עיניהם מבלי לציין בפני הקורא מהו השינוי שעשו, יש בה כדי להוכיח את הסילוף (סעיף 69 לסיכומי התובע; ראה הציטוט במלואו בפסקה 268 לעיל).
1174. מבחינה משפטית, הטענה של ב"כ התובע היא זו: מאחר והנתבעים בחרו שמונת כתבי יד שלהם (לא לפי מתכונת בחירת כתבי היד שבחר כהן במהדורת מקראות גדולות הכתר), זה גופו פוגע ביצירתו של כהן ומסלף אותה (סעיף 70 לסיכומים; מצוטט בפסקה 269 לעיל).
1175. לעומת זאת, גישתם של ב"כ הנתבעים היא כי מדובר בחלק מהחופש האקדמי. על כך הגיב ב"כ התובע בסעיף 71 לסיכומיו כפי שצוטט בפסקה 270 לעיל, וראיתי לנכון לחזור ולצטט זאת שוב כאן: "ונדגיש שוב, אין בין החופש האקדמי לבין סילוף יצירה ופגיעה בשלמותה ולא כלום שכן לא זו בלבד שספרם של הנתבעים הינו ספר מסחרי ולא מחקר אקדמי, אלא שהנתבעים, כדרכם, מנסים לאחוז את המקל משני קצותיו, מחד, מנפנפים בחופש האקדמי 'לבקר יצירה ולהתקדם במחקר' ומאידך, רומסים ברגל גסה את כל כללי המחקר האקדמי הדורשים מכל חוקר ראוי לשמו, להקפיד ולהציג: זו היצירה אותה אני מבקר, זו היצירה שלי וזו הביקורת ולא להעתיק כרצונו יצירה של אחר, להציג אותה כפרי יצירתו, ולטעון כי יצירתו 'יסודה' במקראות גדולות הכתר ואותה 'שינינו במקום הצורך'!".