"גם מהבנת דרכו של הרמב"ן בשילוב ציטוטים מהמקרא בפירושו בכלל ובמקום זה בפרט ברי שהוא השתמש כאן בביטוי הלקוח ממגילת אסתר – 'ריוח והצלה'. דוגמא זו ממחישה את עדיפותה של קבוצת כתבי היד הנבחרים במק"ג הכתר, ואת הבעייתיות בהפעלת כלל הכרעה אוטומטי ע"י הנתבעים בהתאם לגרסת הרוב של כתבי היד שבחרו, ללא הפעלת שיקול דעת".
1192. בעיני פרופ' כהן, זו דוגמה המופיעה בראש סעיף 52 לתצהירו ל"טיב הסילוף", בכותבו את הדברים הבאים:
"הסילוף שנעשה בכל רכיבי הנוסח עומד בניגוד לדרכי המדעית. כאמור לעיל, הסילוף ברכיב התוספות נוגד מן היסוד את שיטתי המדעית בזיהוי תוספות פירוש. הסילוף ברכיב הטקסט המילולי וברכיב עזרי הטקסט נעשה כאמור, בהסתמך על שיטות דומות לאלו שהנהגתי במק"ג הכתר, אך במקרים שונים מהווה חריגה לרעה מהסטנדרטים המדעיים הנקוטים במק"ג הכתר".
1193. לעומת זאת, פרופ' עופר כהן, ניתח קטע זה בספר דברים, ביחס להבדלי נוסח נוספים (שלא ראיתי צורך לחזור עליהם) כאשר ביחס להבדל בין "ריוח והצלה" לעומת "ריוח והצלחה", מסביר הוא (בסעיף 82 לתצהירו) כי: "אנחנו מצאנו בתקליטור [של מהדורת מקראות גדולות הכתר] את הנוסח 'רווח והצלה' ודחינו אותו מפני נוסח שמצאנו בחמישה מתוך שמונה כתבי יד, 'רווח והצלחה'". בהמשך הסעיף מספר פרופ' עופר כי כהן פנה לעובדי מפעלי הכתר כדי לערוך השוואה רוחבה יותר של כתבי היד ומצא כי 29 מתוך 39 כתבי יד גורסים "ריוח והצלה", ולכן קובע פרופ' כהן שנוסח רוב כתבי היד הוא הנכון, והרמב"ן השתמש בלשון הכתוב במגילת אסתר, פרק ד, פסוק יד.
1194. מול זאת, מציג פרופ' עופר את השיקול המדעי שהביאו להכרעה כי מדובר ב"ריוח והצלה" ולא "ריוח והצלחה". אביא כאן במלואו את סעיף 83 לתצהירו:
--- סוף עמוד 237 ---
"אולם כאן ניתן להעלות שיקול אחר, הקרוי בשפת המדע 'כלל הגרסה הקשה' ובלעזIectio defficilior praeferenda (ראה עליו למשל: ע' טוב, ביקורת נוסח המקרא, ירושלים תשנ"ז, עמ' 229). אם אכן כתב רמב"ן את הנוסח השגור והמוכר 'רווח והצלה', כיצד אירע שכתבי יד רבים כל כך השתבשו והביאו את הגרסה 'רווח והצלחה', שהרי הקשר דבריו איננו מתייחס לעם או לאדם מדוכאים ושפלים, אלא לממלכה המצרית האדירה המשעבדת את ישראל, וא-לוהי ישראל מכה אותם שוב ושוב ואינו מאפשר להם להצליח. אולם מעתיקי פירוש רמב"ן הלכו אחר שגרת לשונם, שנגררה אחר נוסח הפסוק המוכר".
1195. פרופ' עופר מוסיף בתצהירו, בסעיף 84, נתון נוסף: "אספר פה כי פרופ' אוריאל סימון שהצגנו בפניו את המקרה הזה אמר כי תחילה התלבט מהו הנוסח המקורי, ואחר כך הגיע למסקנה כי צדקנו בהכרעתנו".