133. לטענת הנתבעים, עזרי הטקסט אשר התובע רואה בהם חלק מזכויות היוצרים שלו, "אינם מאפיין ייחודי ביחס לנוסח הרמב"ן שבמהדורת הכתר, ואין לתובע כל זכויות שהם בעזרים אלו" (סעיף 164).
134. הנתבעים טוענים כי הם לא עשו כל שימוש במהדורה המקוונת המעודכנת של מהדורת הכתר, ובוודאי שלא סילפו מהדורה זו, ולא ברור כיצד התובע הגיע למסקנה כי יש זהות של 97% דווקא בין מחקר החוקרים למהדורה המקוונת (סעיף 165).
135. על כל פנים, מדגישים ב"כ הנתבעים, כי הדמיון בנוסח הטקסט של פירוש הרמב"ן במהדורה המקוונת המעודכנת של הכתר, לבין נוסח הטקסט של הרמב"ן במחקר של הנתבעים, "נובע מהעובדה כי מדובר בנוסח דברי המחבר המקורי, הרמב"ן עצמו! לצד העובדה כי ביצירת החוקרים בוצעה עבודת מחקר השוואתית סיזיפית דייקנית של השוואת כל כתבי יד נוסח הרמב"ן שעליהם עמלו החוקרים 1-2" (סעיף 167).
--- סוף עמוד 29 ---
136. אשר ליחס שבין פירוש הרמב"ן במהדורת הכתר לבין האמור בספר, מציינים ב"כ הנתבעים כי מדובר בשתי יצירות שונות, וזאת "תוך שימת לב לאופי המחקרים השונים, כמו גם להבדלים הנובעים מהכרעות נוסח מדעיות שהתקבלו על ידי החוקרים בשל כתבי היד נוספים שעמדו לפני החוקרים 1-2" (סעיף 168 סיפא).
137. ככל שמדובר בשימוש שעשו הנתבעים בתקליטור הכתר, מפנים ב"כ הנתבעים לעמ' 10 של הספר ומדגישים כי אין בכך "כדי להוות, חלילה, כל הודאה ו/או טענה כי החוקרים עשו שימוש כלשהו במהדורה המקוונת המעודכנת של מהדורת הכתר, כאשר יודגש כי מהדורה זו לא הייתה קיימת כלל במועד בו ביצעו החוקרים את מחקרם" (סעיף 169 סיפא).
138. בהמשך לאמור, חוזרים הנתבעים ומציינים כי הם לא עשו כל שימוש במהדורה המעודכנת והמקוונת, ועל כן לא יכולה להיות כל הפרה של הזכויות במהדורה המקוונת (סעיף 170 רישא); באשר לסימון הגרפי השונה – מכחישים זאת ב"כ הנתבעים ומציינים כי טענות אלה של התובע "מוכיחות העדר הבנה של מהות סימני המחקר של החוקרים, כמו גם העדר עמידה על מהות החידוש המדעי במחקרם של הנתבעים", כאשר בהמשך נאמר שבעתיד יציגו זאת הנתבעים באופן ויזואלי להסבר והוכחת טענתם (סעיף 170 לכתב ההגנה).
139. אשר לעצם השימוש ללא אישור בתקליטור הכתר ובמהדורת הכתר המעודכנת (סעיף 23 לכתב התביעה; ראה פסקה 41 לעיל) – מכחישים זאת הנתבעים וטוענים את הדברים הבאים (סעיף 171 לכתב ההגנה; הקווים במקור):
"הסכם ההרשאה של אוניברסיטת בר אילן לתקליטור הכתר, מתיר באופן מפורש שימוש לצורכי מחקר, וזהו סוג השימוש שנעשה על ידי הנתבעים, והכל בהתאם לפסיקה ולחוק. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בשימוש של שני חוקרים בכירים של אוניברסיטת בר אילן ובמסגרת מחקר בחסות אקדמית של אוניברסיטת בר אילן, בעלת הזכויות".