144. אשר לטענת התובע בסעיפים 31-32 לכתב התביעה [ראה: פסקה 49 לעיל], לפיהם מעשיהם של הנתבעים מהווים סילוף של נוסח תקליטור הכתר, עונים ב"כ הנתבעים בסעיף 177 לכתב ההגנה, כי "הטענה בדבר סילוף הינה ביטוי לחוסר הבנה של עבודת מחקר אקדמית בתחום השוואות נוסח כתבי יד. בהשוואת הנוסח אין כל משמעות לסימון מראה המקומות וסימני הפיסוק".
145. שימוש אסור נוסף שעשו הנתבעים, לטענת התובע, בסעיפים 33-35 לתובענה, היא כי מעשי הנתבעים מהווים הטעיית הציבור באשר לשימוש שנעשה בתקליטור הכתר. טענה מוכחשת על ידי ב"כ הנתבעים, ובנוסף לכך טוענים הנתבעים כדלקמן (סעיף 178 לכתב ההגנה): "באתר המכללה ישנה הערה מתאימה וראויה, כאמור, וממילא אין כל בסיס לטענת הטעייה של הציבור ביחס לאופי השימוש שנעשה בתקליטור הכתר. למעלה מן הצריך, ייאמר כי הגולשים והנכנסים והמגלים עניין באתר מיוחד זה אינם רבים והוא מיועד בעיקרו לחוקרים העוסקים בתחום".
146. אשר לסוגיית אי מתן הקרדיט לפרופ' כהן (כנטען בסעיף 36 לכתב התביעה; ראה: פסקה 51 לעיל), טענת הנתבעים היא כי "אתר האינטרנט של המכללה כולל קרדיט מתאים לתובע כמהדיר ועורך ראשי של מהדורת הכתר ואין כל בסיס לטענה זו" (סעיף 179 לכתב ההגנה).
147. ביחס לטענה נוספת של התובע כי בשינוי שנעשה באתר מכללת הרצוג, ביום 14.1.14, הכולל הפניה וציון ביבליוגרפי של תקליטור הכתר עם שמו של המהדיר, פרופ' כהן, דבר המהווה הוכחה לצדקת טענות התובע (סעיף 37 לכתב התביעה; ראה: פסקה 52 לעיל), תשובת ב"כ הנתבעים בסעיף 180 לכתב ההגנה היא כי "הוספת ההערה אין בה משום הודאה כלל ועיקר", ובכל מקרה, נדחית על ידי ב"כ הנתבעים הטענה בדבר הטעיית הציבור (סעיף 181 לכתב ההגנה).
--- סוף עמוד 31 ---
148. עמדת הנתבעים ביחס לטענת התובע על קיום הכנס המפר, ודרישתו של התובע לפני הכנס כי הוא לא יתקיים וכי לא יפגעו בזכויותיו ובשמו (סעיפים 39-40 לכתב התביעה; ראה: פרק ג.4 לעיל ובמיוחד פסקאות 55-57 לעיל), נדחית על ידי ב"כ הנתבעים, בטענה כי התובע בוחר לספר חצאי דברים (סעיף 182 סיפא לכתב ההגנה), ובהמשך, מופיע הפירוט הבא (סעיף 183 לכתב ההגנה): "התובע חרד להיקף הקרדיט שלו באופן אובססיבי. אובססיביות זו גרמה לכך כי התובע לא הסתפק במשלוח מכתבי התראה לכל ארבעת הנתבעים בתובענה דנן, כי אם שלח מכתבי התראה לכל הפרופסורים שהיו אמורים ליטול חלק בכנס האקדמי המחקרי שנערך לכבוד השקת פרסום מחקרם של החוקרים 1-2. למותר לציין כי הנתבעים דחו את טענות התובע בעניין זה אז וגם היום. אין ולא היה בקיום כנס מחקרי אקדמי לכבוד החוקרים 1-2, כדי להטיל כל אחריות על מי מהנתבעים".