160. כתב ההגנה מסתיים בבקשה "לדחות את תביעת התובע, על הסף ו/או לגופה, תוך חיוב התובע בהוצאות משפט בגין הגשת תובענת סרק קנטרנית זו, ותוך חיוב התובע בשכ"ט עו"ד הנתבעים, בשיעור ריאלי, בצירוף מע"מ כדין" (סעיף 199).
ה. כתב התשובה
161. ב"כ התובע, עוה"ד נרדה בן צבי ודניאל בן שלמה, טוענים בפתח כתב התשובה, את הטענה הבאה (סעיף 1):
"ייאמר מיד, כי על אף שכתב ההגנה שהגישו הנתבעים רצוף הנחות חסרות בסיס, טיעונים בלתי רלוונטיים, סתירות פנימיות, השמצות ושקרים משולחי רסן – דומה כי מבלי משים הודו הנתבעים במרבית המסכת העובדתית שנטענה בכתב התביעה".
162. בהמשך כתב התשובה מדגימים זאת ב"כ התובע, כדלקמן (סעיף 2; ההדגשות במקור):
"כך למשל, הודו הנתבעים בפה מלא כי הנתבע 1 עבד על ספרו המפר במקביל לעבודתו במפעל הכתר (ס' 44 לכתב ההגנה), כי הנתבעים 1-2 העתיקו את נוסח תקליטור הכתר אל
--- סוף עמוד 34 ---
האתר המפר וערכו בו שינויים (בס' 34, 37, 39-40 ו-76 לכתב ההגנה), כי בין נוסח הרמב"ן שהביאו בספרם המפר לבין נוסחו במהדורת הכתר המעודכנת קיימת 'קרבה גדולה' ו-'הבדלים מעטים' (ס' 83 לכתב ההגנה), וכי עד ליום 14.1.2014 פרסמו את נוסח תקליטור הכתר באתר המפר מבלי לתת לפרופ' כהן כל קרדיט (ס' 40 וס' 80 לכתב ההגנה)".
163. ב"כ התובע, בכתב תשובתם, מנסים למקד את הדיון ואת המחלוקת בהסבירם, כי מדובר בתביעה, אשר כלשונם, היא "פשוטה ומוכחת בעניין הפרת הזכות המוסרית של פרופ' כהן על שני היבטיה (אי מתן קרדיט ראוי וסילוף יצירות מקראות גדולות הכתר)" (סעיף 3 רישא לכתב התשובה; הקו במקור); אך, לשיטת ב"כ התובע, ב"כ הנתבעים, "הלכו סחור סחור והביאו טענות מטענות שונות, מן הגורן ומן היקב, והכל – בניסיון לטשטש את תמונת אשמתם הברורה" (סעיף 3 סיפא לכתב התשובה).
164. הטיעון האמור, נתמך בציטוטים רבים בכתב ההגנה, המתייחסים לזכויות הקנייניות של פרופ' כהן ביצירות של מקראות גדולות הכתר, ובטענה (שבעיני ב"כ התובע היא מגוחכת) כאילו פרופ' כהן העלים ראיות באשר לזכויות הקנייניות של האוניברסיטה, בעוד ש"ידוע לנתבעים היטב שכל עניינה של התובענה אך ורק בהפרת הזכות המוסרית של פרופ' כהן ביצירה" (סעיף 4 רישא לכתב תשובה; הקו במקור). ובנוסף לכך, "ידוע לנתבעים היטב כי לא זו בלבד שהזכות המוסרית נשמרה במפורש בידי פרופ' כהן, אלא שהיא כלל אינה ניתנת להעברה!" (סעיף 4 סיפא לכתב התשובה).