165. בתשובה לטענה שבכתב ההגנה כאילו הנתבעים עשו שימוש "מחקרי" ו-"מדעי" ביצירות מקראות גדולות הכתר, וכי השינוי שעשו בנוסח מקראות גדולות הכתר נעשה "לצורך השבחתו ודיוקו המדעי", כנטען בכתב ההגנה, עמדת ב"כ התובע היא זו: "חשוב להעמיד את הדברים על דיוקם כבר עתה – בניגוד גמור לטענת הנתבעים, עסקינן ב'מחקר' המתפרסם בספר הנמכר באופן מסחרי בחנויות הספרים, ובאתרי האינטרנט של הנתבעים 3-4, שמטרתו השאת רווחים וגריפת מוניטין לנתבעים, וממילא נופלות כל טענות הנתבעים בעניין זה כמגדל קלפים. למעלה מן הדרוש נוסיף גם, כי בטענת שימוש הנעשה למטרות מחקר (טענה המוכחשת, כאמור) אין כל הגנה לעניין הפרת הזכות המוסרית של פרופ' כהן" (סעיף 5 סיפא לכתב ההגנה; הקווים במקור).
166. טענה משפטית-דיונית בכתב התשובה, היא כי הנתבעים לא צירפו מסמכים רלבנטיים לטיעוניהם, ובית המשפט מתבקש להורות להם לעשות כן (סעיף 6 לכתב התשובה).
167. בסעיף 7 לכתב התשובה ממקדים ב"כ התובע את השאלות השנויות במחלוקת לשיטתם. ראיתי לנכון לצטט סעיף זה במלואו (הקו במקור):
"חשוב להדגיש כי השאלה היחידה הרלבנטית שצריכה לעמוד בפני בית המשפט הנכבד היא האם ביצירות מקראות גדולות הכתר יצר פרופ' כהן יצירות חדשות המוגנות על פי דיני זכויות יוצרים אם לאו, ובמידה והתשובה חיובית – האם הפרו הנתבעים את זכותו המוסרית ביצירות אלה ופגעו וגזלו את המוניטין של פרופ' כהן, הא ותו לא!".
168. בפרק השני של כתב התשובה, שכותרתו "פרופ' כהן – בעל הזכויות המוסריות במקראות גדלות הכתר", נטען על ידי ב"כ התובע, כי גם הנתבע 1 עצמו (פרופ' יוסף עופר) מודה במאמר שכתב
--- סוף עמוד 35 ---
לכבוד פרופ' כהן, כי פרופ' כהן עמד בראש המפעל והכשיר צוותים של עוזרי מחקר והכין נהלים והנחיות ליישום תפיסותיו (סעיף 8 לכתב התשובה). לכן, ניסיון הנתבעים להעמיד את מפעל הכתר כפרויקט מחקר רב שותפים, אינו עומד במבחן האמת, אלא סותר את עמדתו המוקדמת והמוצהרת של פרופ' עופר. לעניין אחרון זה מצוין בסוף סעיף 9 לכתב התשובה כי "דווקא עבודתו של הנתבע 1 במסגרת מפעל הכתר יכולה להוות דוגמא מובהקת למעמד ההגמוני המחקרי של פרופ' כהן בהוצאת מקראות גדולות הכתר, שכן ניתן להראות בנקל כי הנתבע 1 עבד לפי הנחיותיו של התובע גם כאשר לטענתו שלו – הן עמדו בסתירה לגישתו שלו בסימון תוספות בפירוש הרמב"ן".
169. לעניין המעמד של מקראות גדולות הכתר, כיצירות מוגנות על פי דיני זכויות יוצרים, מוקדש הפרק השלישי של כתב התשובה, כאשר בפתח פרק זה מצביעים באי כוח התובע על סתירה בסיסית, לשיטתם, בטיעוני הנתבעים בכתב הגנתם, כפי שהדבר מנוסח בסעיפים 10-11 לכתב התשובה (הקווים במקור):