--- סוף עמוד 37 ---
שהנתבעים בחרו במכוון כתבי יד זהים או דומים בכללותם מבחינת הטקסט המילולי (סעיף 20 לכתב התשובה).
176. כנגד טענת השקיפות המדעית שבה מתגאים הנתבעים בהשוואה למפעל הכתר, בכך שהביאו את הטקסט המלא של שמונת כתבי היד של קבוצת הביקורת בטבלאות השוואת הנוסח, מציינים ב"כ התובע, כי "שקיפות" כזו יכולה לעוות את תמונת המצב האמתית של הנוסח. כמו כן נטען כי הנתבעים לא הציגו לעיון את הבדיקה המדגמית שעשו ואת השיקולים הטקסטואליים (שאינם קשורים למצב התוספות) אשר הביאו אותם לבחירת שמונת כתבי היד, ועל כן, טענת באי כוח התובע היא, שאל להם – לנתבעים – להלין על מפעל הכתר בתחום זה (סעיף 21 לכתב התשובה); בעוד "פרופ' כהן, העמיד את ההשקעה בתוצאה המדעית בסדר עדיפות גבוה יותר מהדיווח המדעי הפרטני, אך במבואות השונים ובהקדמות המצורפים לכרכי המהדורה נמסר דיווח על זהות כתבי היד בכל פירוש ופירוש, וכן דברי הסבר שונים על תופעות שונות בנוסח, מגובים בדוגמאות (ראה, למשל, מבוא למהדורת הכתר, ובפרט עמ' 83-86)" (סעיף 22 לכתב התשובה).
177. פרק ג.2 של כתב התשובה, מסתיים במילים אלה (סעיף 23):
"מן האמור לעיל יוצא אפוא, כי לא זו בלבד שהטקסט המילולי של מקראות גדולות הכתר, אשר נקבע על פי שיטתו הסדורה של פרופ' כהן – מהווה ללא ספק מרכיב חדשני וייחודי ביצירות מקראות גדולות הכתר המוגנות בהתאם לדיני זכויות היוצרים, אלא שטענות הנתבעים לגבי מדת הדיווח המדעי וטיבו המדעי של הטקסט המילולי במקראות גדולות הכתר נגועות בחוסר תום לב ומשוללות יסוד".
178. המרכיב השני בזכות היוצרים המוסרית של פרופ' כהן במקראות גדולות הכתר, הוא הייחודיות של עזרי הטקסט (פרק ג.2 לכתב התשובה).
179. לטענת באי כוח התובע, מנסים הנתבעים להמעיט מערכם של עזרי הטקסט המופיעים במקראות גדולות הכתר, וטוענים שאין בהם ייחוד מדעי משתי סיבות: (1)מדובר בנוהג מקובל של מי שמעמיד טקסטים תורניים, שיצרף בנוסף להם גם ניקוד, פיסוק ומראי מקום בהתאם ל"כללי הפיסוק המודרניים"; (2) רוב מראי המקום בפירוש הרמב"ן במקראות גדולות הכתר הופיעו כבר במהדורות קודמות של הרמב"ן ובעיקר במהדורת שעוועל (סעיף 24 לכתב התשובה).
180. על כך, משיבים באי כוח התובע, כדלקמן (סעיפים 25-26):
"בניגוד לטענת הנתבעים, העמדת סימוני הפיסוק והניקוד בטקסטים תורניים איננה פעולה מוכתבת בשל 'כללי הפיסוק המודרניים', שכן הן הניקוד והן הפיסוק דורשים התעמקות בתכני הטקסט ומבטאים את אופן הבנתו. כמו כן, העובדה שעזרי טקסט מסוימים מיושמים גם בספרים אחרים, לא מפקיעה את הזכויות המוסריות על ערי הטקסט בכל אחד מהם, כל עוד ניתן להראות יישום עצמאי.