זאת ועוד, הנתבעים מתרכזים אך ורק בסימוני הפיסוק, הניקוד, ומראי המקומות, שהם מבחר מצומצם מתוך כלל עזרי הטקסט המגוונים שתוארו והומחשו בכתב התביעה, ובכך מעלימים את קיומם של עזרי הטקסט האופייניים למפעל הכתר לבדו כגון: הדגשת מילים מן הפסוק הנדון, פישוט ראשי תיבות וקיצורים, ציון הבדלים בין נוסח הפסוק שעמד בפני המפרש ובין נוסח המסורה שבמהדורת שבמקראות גדולות הכתר, ציון מספר מילולי ולא
--- סוף עמוד 38 ---
ראשי תיבות של אותיות ועוד). בנוסף, ייחודיות עזרי הטקסט במקראות גדולות הכתר נמדדת בהיקף, בשיטתיות ובטיב, וכמכלול שלם אחד".
181. בסעיף 27 רישא (המפנה לנספח ב לכתב התשובה) מופיע ציטוט של פירוש הרמב"ן מדברים יא, ד, המצטט את הפסוק מדברים יא, ב: "אֶת גָּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה". בנוסח מהדורת הכתר (אותו העתיקו הנתבעים בספר), נכתב: "את גדלו ואת (בנוסחנו: את) ידו החזקה וזרועו הנטויה". עניין זה שנראה לכאורה פעוט, מוסבר בסעיף 27 סיפא לכתב התשובה, במילים אלה:
"ב'עזר-טקסט' יחיד זה אצורים שנות מחקר רבות של פרופ' כהן, כמומחה מוביל בתחום המסורה וכתבי היד של ימי הביניים, ובאשר למציאות הטקסטואלית המקראית בימי הביניים. פרופ' כהן הביא לקדמת הבמה המדעית בעולם את העובדה שלעיתים עמד בפני מפרש מסוים נוסח פסוק השונה מנוסח המסורה שלפנינו, כאשר פירושו לפסוק מובן אך ורק לאורו של נוסח זה (כמוסבר, למשל, במבוא למהדורת הכתר, עמ' 88-89)".
182. בהמשך נטען, בניגוד לעמדת הנתבעים, לפיה פרופ' כהן נטל את סימון מראי המקומות ממהדורות שקדמו למקראות גדולות הכתר (במיוחד ממהדורת שעוועל), בדיקה תוכיח שבמסגרת מפעל הכתר נבדקו ותוקנו, כאשר היה צורך בכך, מראי מקומות שהופיעו במהדורות אחרות, ובכל מקרה, ביצירות של מקראות הכתר נכללו מראי מקומות רבים שלא הופיעו במהדורות קודמות, וכי אותם מראי מקומות נקבעו כולם על פי בדיקה עצמאית של מפעל הכתר (סעיף 28 לכתב התשובה).
183. את פרק ג.3 לכתב התשובה, שכותרתו "ייחודיות סימוני התוספות במקראות גדולות הכתר", פותחים באי כוח התובע באומרם זאת (סעיף 29; הקו במקור): "מאחר והנתבעים הקדישו לא פחות מ-4 עמודים תמימים לטענה כי אין כל ייחודיות מדעית במרכיב סימון תוספות הפירוש במקראות גדולות הכתר, נראה להלן כיצד גם בעניין זה טענות הנתבעים מופרכות לחלוטין, ומונעות משיקולים זרים וחסרי תום לב" (סעיף 29).