184. ההתייחסות לתוספות הרמב"ן מחולקת לשניים: תוספות המכונות "מתועדות" – תוספות שמופיעות גם ברשימות נפרדות מהפירוש עצמו (כהוראות מיוחדות ששלח הרמב"ן להשלמת פירושו); ותוספות "לא מתועדות" – אשר נחשפות רק מתוך עיון השוואתי בכתבי היד של הפירוש של הרמב"ן. בכתב ההגנה נטען כי בחלק מכרכי מהדורת הכתר סומנו קטעי התוספות המתועדים במילים "תוספת רמב"ן עצמו" (סעיף 51 לכתב ההגנה), וכי אין חידוש בעצם סימון קטעי התוספות ה"מתועדות", שכן אלה פורסמו כבר במאמרו של כהנא משנת 1969, וכי מהדורות נוספות של פירוש הרמב"ן שיצאו לאור בין השנים 2000 ו-2010 סימנו באופן שיטתי את קטעי התוספת המתועדים בכל חמשת חומשי התורה, וקדמו בכך למהדורת הכתר (סעיף 48 לכתב ההגנה), וכי לגבי התוספות ה"לא מתועדות", אלה לא זוהו כלל ועיקר כתוספת רמב"ן במהדורת הכתר והינם ללא ספק, בבחינת חידוש מדעי בלעדי במחקרם של הנתבעים (סעיף 51 לכתב ההגנה) (סעיף 30 לכתב התשובה).
185. באי כוח התובע מציינים כי דברים אלה סותרים את האמור בספר, בהערה 27, לפיה רק סומנו כמה מן התוספות המתועדות בסוגריים במהדורת הכתר, ומכאן ניתן לכאורה להסיק כי לא נמצאו מהדורות שסימנו את התוספות המתועדות באופן שיטתי, כולל מהדורת הכתר (סעיף 31 לכתב התשובה). אולם, באי כוח התובע טוענים כי "תוספות מתועדות בפירוש הרמב"ן במקראות
--- סוף עמוד 39 ---
גדולות הכתר – סומנו בשיטתיות החל מספר שמות, ומסתכמות בעשרות רבות, ותוספות רבות לא מתועדות סומנו אף הן (כ-70) על פי בדיקה השוואתית של כתבי היד שנבחרו בפירוש הרמב"ן בכל ספר" (סעיף 32 לכתב התשובה).
186. כתב התשובה מפרט בעניין זה, ומציג את עמדתו המדעית של פרופ' כהן, התובע, באופן הבא, תוך "עימות" עם גישתם של הנתבעים (סעיפים 33-34 לכתב התשובה):
"כמומחה לכתבי היד של ימי הביניים, מסתייג פרופ' כהן מנטיית חוקרים לראות במציאות התוספות המרובות סימן למהדורות שונות שיצאו מתחת ידי המפרש עצמו. לשיטתו, במציאות הנוסח הימי-ביניימית המגוונת קיימת תמיד אפשרות סבירה שתוספת נוספה על ידי אחרים (תלמיד המפרש ו/או מעתיקיו בשלבים שונים) – אלא אם כן קיימת עדות חיצונית מפורשת המזהה תוספת פירוש מסוימת עם המפרש עצמו. בהתאם לתפישה זו, נעשתה בפירוש הרמב"ן במקראות גדולות הכתר הבחנה בין התוספות המתועדות והלא מתועדות על ידי הוספת ההערה 'תוספת הרמב"ן עצמו' לתוספות המתועדות.