205. בפרק השישי של כתב התשובה, הנושא כותרת "אי מתן הקרדיט", כותבים באי כוח התובע כי "בכתב ההגנה, טענו הנתבעים בלוליינות של ממש כי נתנו לפרופ' כהן קרדיט ראוי (ס' 118-128 לכתב ההגנה) הגם שברור שטענה זו אינה אמת" (סעיף 56 לכתב התשובה).
206. לטענת התובע, הנתבעים לא הביאו נימוקים מדוע לא נתנו קרדיט לפרופ' כהן כאשר העתיקו 300 קטעים של פירוש הרמב"ן מתקליטור הכתר אל האתר (סעיף 57).
207. באי כוח התובע חוזרים ומזכירים את התיקון שנעשה באתר ביום 14.1.14, המפנה באופן מלא לאזכור "מנחם כהן (מהדיר ועורך מדעי), מקראות גדולות הכתר...". הם רואים בכך קרדיט מינימלי, לשיטת הנתבעים, אך התובע מדגיש כי אין בכך כדי לרפא את העבר (סעיף 58 לכתב התשובה).
208. בהמשך, נטען לגבי הקרדיט ברשימה הביבליוגרפית כאשר אין הפניה לשם כהן בעוד שביחס למהדורת שעוועל שמו מוזכר (סעיפים 59-60 לכתב התשובה).
--- סוף עמוד 43 ---
209. לדברי באי כוח התובע, השמיטו הנתבעים אך את שמו של פרופ' כהן מן הספר שהוקדש לו, לעומת מקרים אחרים שבהם מצוין כמי שמוקדש בכל הספרים שבהם יש הקדשות כאלו, וטענת הנתבעים כאילו רוב החיבורים כוללים את ההקדשה כחלק משמו של החיבור אינה נכונה (סעיף 61 לכתב התשובה).
210. באי כוח התובע, עורכי הדין נרדה בן צבי ודניאל בן שלמה, נוקטים לשון חריפה כלפי ב"כ הנתבעים ביחס לפגיעה בשמו ובמעמדו האקדמי של פרופ' כהן, התובע. וכך נכתב בסעיפים 62-64 לכתב התשובה:
"קשה להפריז באבסורד ועזות המצח שבטענה המגוחכת של הנתבעים (ס' 130 לכתב ההגנה) כאילו פרופ' כהן לא פרסם פרסומים בכתבי עת מדעיים מגוחכת זו – פרופ' כהן פרסם מבואות מחקריים המצורפים למקראות גדולות הכתר העוסקים בין השאר, בפרשנות המקרא בימי הביניים בכלל ובתופעת תוספות הפירוש בפרט. הנתבע 1 עצמו, בתקופה שהועסק במפעל הכתר, סבר כי מן הראוי להתייחס למבואות אלו כמקור מדעי לכל דבר ועניין (ראה למשל במאמרו משנת 2008: 'הכרעת נוסח המקרא על פי המסורה: שיטתו של הרב ברויאר ומקורותיה' הערות 6, 14).
ההעלמה המכוונת של שמו של פרופ' כהן והיעדר ההתייחסות למבואות בלטו, באופן לא טבעי, גם בשני פרקי המבוא הבאים של הספר המפר: (א) בפרק 'תפוצת ספרים ותוספות בימי הביניים' (עמ' 17-21 לספר המפר) – שם מובאת שורת מחקרים בנושא התוספות בתקופת ימי הביניים אשר פרט לאחד לא עוסקים כלל בפרושי המקרא. המחקר החלוצי של פרופ' כהן בנושא התוספות [...] – אינו מוזכר ולו ברמז. זאת למרות שהנתבעים מתבססים על מחקר זה במסגרת דיון בחלקו המרכזי של הספר (ראה עמ' 355 הערה 40 בספר המפר). (ב) בפרק 'התייחסות לתוספות רמב"ן במהלך הדורות' (עמ' 21-26 לספר המפר) – שם מובאת סקירה מפורטת של שתי מהדורות פרוש רמב"ן שקדמו למהדורת הכתר (שעוועל ואיזנשטט), ואילו למהדורת הכתר – בה השתמשו המחברים לקביעת נוסח הפירוש ובניגוד למהדורות לעיל כוללת סימון תוספות שיטתי – לא יוחד מקום בגוף סקירה זו (ראה נספח יד1 לכתב התביעה).