238. מול טענת נתבעים בעניין החופש האקדמי, תשובת ב"כ התובע היא, כי בפנינו ניסיון ליצור "מסך עשן", וזאת, "בהבינם כי לא עומדת להם כל הגנה כנגד תביעתו המוצדקת של התובע", וכך הן כותבות (סעיף 8 לסיכומי התובע; ההדגשות והקווים במקור): "גם בטיעון זה אין מאום שהרי לתובע אין כל עניין להפריע לחופש האקדמאי של הנתבעים – הנתבעים רשאים וחופשיים כמובן
--- סוף עמוד 51 ---
לכתוב כל כתיבה אקדמאית שירצו, אך זאת בכפוף לדין. מובן שגם בשם 'החופש האקדמאי' אין יכולים הנתבעים לנכס לעצמם את יצירתו של כהן, לסלפה ולעשות בה שימוש כאילו היא יצירה עצמאית שלהם וללא מתן קרדיט!"
239. הסעיף האחרון (9) בפרק הכללי של סיכומי התובע, מתייחס, במידה מסוימת אל השופט, אישית; וכך נכתב בו (ההדגשות והקווים במקור):
"בניסיון נואל נוסף להציל את עורם מתביעתו והמוצדקת והמוכחת של התובע, ניסו הנתבעים במסגרת הליך זה להשפיע על דעתו של בית המשפט הנכבד באמצעות 'מצעד המכובדים' אותם הושיבו באולם בית המשפט במהלך הדיונים שהתקיימו בתיק. וכך, הוצעדו לאולם בית המשפט חוקרים, פרופסורים ומרצים ידועים ומוערכים מתוך מחשבה כי הפגנת התמיכה של מכובדים אלה בנתבעים לעיני בית המשפט הנכבד, תעניק לנתבעים יתרון בהליך זה. יש לראות בחומרה רבה ניסיון בוטה זה להשפיע על בית המשפט שהרי ידוע הוא שבית משפט נכבד זה פוסק ויפסוק לפי הדין בלבד. גם ניסיונם של הנתבעים לבקש את רחמי בית המשפט בטענה שפסיקה כנגדם עלולה להזיק לקרירה שלהם – אין בה כדי להועיל לנתבעים שהרי לא רק זאת שעל הנתבעים לשאת באחריות בגין מעשיהם, בהתאם להוראות הדין, אלא גם שהצדק מחייב את בית המשפט לראות לנגד עיניו לא רק את הנתבעים – אשר הפרו את זכויות התובע, אלא גם ואף בעיקר את התובע – פרופסור מכובד ורב מוניטין אשר עמל כל חייו על מפעל חיים, וסובל מעוגמת נפש ופגיעה רבה בשל מעשיהם החמורים של הנתבעים! בית המשפט הנכבד מתבקש לעשות צדק במסגרת פסיקתו ולקבוע בפסק הדין קביעות נחרצות כנגד הנתבעים. התובע תולה יהבו בכבוד בית המשפט, כגורם היחיד שביכולתו לעשות עמו צדק באמצעות קביעות ברורות כי הנתבעים עוולו כלפיו, הפרו את זכויותיו, סילפו את מפעל חייו ופגעו במוניטין הרבים שלו, וזאת בחוסר תום לב ובכוונת מכוון".
ח.2 יצירות התובע מוגנות על פי דיני זכויות היוצרים ואינן "נחלת הכלל"
240. טענת התובע היא, כי במפעל מקראות גדולות הכתר, יש מאפיינים ייחודיים הכוללים כמה עשרות מחקרים טקסטואליים, ובהם הדרה לפי כתבי יד של הטקסט המקראי עצמו, המסורה, פרשנים שונים ותרגומים לארמית, תחת קורת גג אחת, כאשר נוסף להם אפראט ייחודי הנקרא "עין המסורה", וכל זאת נעשה ע"י הנהגתו של פרופ' מנחם כהן, התובע (סעיפים 10 עד 12 לסיכומי התובע), תוך הדגשה כי "כל התהליכים, בחירת כתבי היד שישמשו לקביעת נוסח הטקסט, קביעת המדגמים להשוואה, השוואת כתבי היד בקטעי המדגם, והכרעות הנוסח נעשו לפי דרכו המדעית של כהן" (סעיף 12, עמודים 3-2; ההדגשות הן במקור). ביחס ל"חלוקת העבודה" – נטען כי בחירת כתבי היד נעשתה על ידי פרופ' מנחם כהן באופן אישי, על ידו, והשאר – על ידי צוות עובדי מפעל מקראות גדולות הכתר, שעבדו תחת הנחיות מפורטות וברורות של פרופ' כהן ואשר הביאו להכרעתו כל ספק (סעיף 12 סיפא לסיכומי התובע).