241. אשר לנושא המשפט שלפנינו, שהוא טענת התובע, שהנתבעים בספרם על תוספות הרמב"ן, העתיקו ממנו – מסבירות באות כוח התובע, כי ההדרה של פירוש הרמב"ן במפעלי מקראות גדולות
--- סוף עמוד 52 ---
הכתר, נעשתה גם היא ע"י פרופ' כהן, התובע, "לפי שיטה שפיתח ושכלל כהן הכוללת סריקה בשני קטעי מדגם של כל כתבי היד שניתן היה להשיג, השוואתם, ובחירה מתוכם של כתב היד הטוב ביותר כנוסח היסוד ושל 3-4 כתבי יד נוספים כקבוצת הביקורת. כתבי יד אלו הושוו במלואם ומתוכם נוצר הנוסח לאחר הכרעות נוסח בכל מקום שהיה חשש לשיבוש" (סעיף 13 לסיכומי התובע).
242. נושא נוסף שעלה במהלך הדיונים, ואשר ב"כ התובע רואים בו את אחד מפעולותיו החשובות של פרופ' כהן בהכנת מקראות גדולות הכתר, הוא "עזרי הטקסט", אשר נועדו לסייע ללומדים בהבנתם, ביחס לטקסט המילולי של הפירושים, ובתוכם, גם בפירוש הרמב"ן. "עזרי הטקסט" הם: "כלי עזר להבנת הטקסט כפי שמבין אותו ומפרש אותו כהן" (סעיף 14 לסיכומי התובע). בסיכומים מוסבר, כי "עזרי הטקסט" הינם: "סימונים, הפניות ואלמנטים שונים, כגון: פיסוק, ניקוד, סימון מובאות, סימון תוספות בפירוש, הדגשת מילים מן הפסוק הנדון, ציון מראי מקומות, פישוט ראשי תיבות, ציון הבדלים בין נוסח הפסוק שעמד בפני המפרש ובין נוסח המסורה שבמהדורת שבמקראות גדולות הכתר, מדיניות הצגה עקבית לגבי ביטויים מסוימים (כמו ציון מספר מילולי ולא ראשי תיבות של אותיות הנוהגים לעיתים בכתבי יד) ועוד. כפי שהסביר התובע בתצהירו (ס' 25) עזרי הטקסט הינם תוצר מקורי של עבודה עצומה שהתבצעה במשך שנים רבות, המבוססת על ידע ומחקר מדעי. התקנתם חייבה ידע ומחקר בלשון המקרא, בלשון העברית של ימי הביניים, בנוסח המסורה, בפרשנות ימה"ב, והתעמקות בתכנים של כל פירוש ופירוש" (סעיף 14 לסיכומי התובע). ובהמשך הסיכומים מוסבר, כי "גם סימון תוספות פירוש נעשה על סמך מחקר חלוצי של כהן העוסק בזיהוי תוספות פירוש בכתבי יד – ובמסגרתו סומנו תוספות רבות (בתוך סוגריים מרובעים) – בנוסח הפירושים השונים של מקראות גדולות הכתר, לראשונה במהדורה כלשהי של מקראות גדולות (סעיף 15 לסיכומי התובע; ההדגשה במקור). ולכן, לשיטת ב"כ התובע, כל אלה מוכיחים את ייחודיותה ואת מקוריותה של מהדורת הכתר, אשר מעניקות לה הגנה וזכויות יוצרים (סעיף 16 לסיכומי התובע), כאשר הבסיס לכך הוא סעיף 4(א) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (המובא בסעיף 17 לסיכומי התובע), ופסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת קימרון (ע"א 2790/93 Eisenman נ' קימרון, פ"ד נד(3) 817) שעסקה בנושא דומה (סעיף 18; עוד אדרש לפסק דין זה – בהרחבה – בחלק הדיון, להלן).