249. אולם, עיקר הטענה של התובע בעניין זה, היא זו: "כפי הידוע היטב גם לנתבעים, הטקסט הכלול במהדורת הכתר הוא פרי עבודתו והשקעתו של כהן, אשר עמל במסגרת מפעל חייו על שחזור הטקסט המקורי, והעובדה שאבני היסוד של עבודתו הנם הטקסט המקראי ופירושו של הרמב"ן אינה גורעת מזכויות היוצרים ביחס ליצירה שיצר כהן – שחזור הפירוש המקורי, והוספת עזרי הטקסט שלא נכללו בטקסט המקורי" (סעיף 30 לסיכומי התובע). כתמיכה לטענותיהן, מזכירות ב"כ התובע, פעם נוספת, את פסק הדין בעניין קימרון, שהוא ההדרה של טקסט מפוענח של מגילות שנמצאו במערות קומראן, ובית המשפט העליון קבע, כי אין מדובר ב"נחלת הכלל", אלא בזכויות יוצרים של המהדיר המגיש את הטקסט לקוראים, בהוספת עזרי הטקסט של הכותב (סעיפים 31-32 לסיכומי התובע).
ח.3 זכויותיו המוסריות של התובע מוגנות על פי דיני זכויות היוצרים
250. בפרק השלישי של הסיכומים, מבססות ב"כ התובע את זכויותיו של פרופסור כהן, כ"זכויות מוסריות", על פי דיני זכויות היוצרים, תוך הסבר כי זכויות אלה היו ונותרו בבעלותו של כהן על פי סעיף 46 לחוק זכות היוצרים, שכן הוא הגה את רעיון יצירת מקראות גדולות הכתר, תיכנן ועיצב באופן עצמאי את דרכי הביצוע של הרעיון – מבחינת תוכנית, צורנית ואדמיניסטרטיבית – והוא זה אשר, כלשון הסיכומים, "מנצח על הוצאתו אל הפועל במשך עשרות שנים מיום שהקים לצורך כך
--- סוף עמוד 54 ---
את המפעל. בהיותו יוצר היצירה, כהן הינו גם הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה" (סעיפים 33-34 לסיכומי התובע).
251. בעניין זה מצטטות ב"כ התובע חלק מן ההסכם שנערך בשנת 1991 בין התובע לבין אוניברסיטת בר אילן, הכולל הצהרה כי עבודתו של התובע במפעל כתר היא "יצירה מקורית שטרם פורסמה וכי הוא לא העביר את זכות היוצרים ולא העניק לאחר חלק כלשהו בזכויות היוצרים" (הקטע המלא מצוטט בסעיף 35 לסיכומים). מכוח זאת, לטענת התובע, הוא היה ונשאר בעל הזכויות המוסריות הבלעדי של "מקראות גדולות הכתר", וכי זכות מוסרית זו, על פי סעיף 45 לחוק זכות היוצרים, אינה ניתנת להעברה ונותרת בידי היוצר, גם אם העביר את זכות היוצרים ("הכלכלית") לאחר (ראה סעיפים 36-39 לסיכומים, שם מובאים גם דברי מלומדים ומצוטט קטע מפסק הדין בפרשת קימרון).
252. כנגד טענת הנתבעים, כאילו מקראות גדולות הכתר הוא פרויקט רב שותפים, ולכן אין לתובע את זכויותיו המוסריות במקראות גדולות הכתר, משיבות ב"כ התובע כי הנתבע 1 עצמו (פרופ' יוסף עופר) – שהיה אחד מעובדי מפעל מקראות גדולות הכתר – התקבל על ידי פרופ' כהן למשימה זו, הוכשר ו/או הונחה על ידו, ואף נתבע 1, במאמר לכבוד התובע, ציין כי כהן הכשיר צוותים של עוזרי מחקר, שסייעו בידו ליישום תפיסותיו ביחס למחקר של מקראות גדולות הכתר (סעיף 40 לסיכומים).