258. לטענת ב"כ התובע, אין צורך להוכיח את אופן ההעתקה, ודי בעצם ההעתקה (סעיף 51 רישא לסיכומי התובע). אך, ב"כ התובע, החוזרות וטוענות כנגד תום ליבם של הנתבעים, מבקשות כי בית המשפט יקבע כי "מנגנון ההעתקה המתוחכם של הנתבעים מתחזה להיראות 'מחקר עצמאי', אך למעשה מדובר במראית עין בלבד" (הסיפא של סעיף 51 לסיכומי התובע; ההדגשה – במקור).
259. לעניין אחרון זה, מתמודדות ב"כ התובע, עם טענתם המרכזית של הנתבעים – זכותם לערוך מחקר מדעי עצמאי – באופן הבא (סעיף 52 לסיכומי התובע; כל הסעיף מודגש במקור):
"ויודגש – ניתוח שיטת הנתבעים המובא להלן לא מובא בשום פנים כביקורת מדעית. כל מטרת ניתוח זה היא להוכיח כי עצם העובדה שהנתבעים נזקקו לטכניקה מתוחכמת זו – במסגרתה הם מתיימרים להציג את בחירת הנוסח 'כמחקר מדעי עצמאי', בעוד בפועל הנתבעים אימצו למעשה את נוסח הכתר – מעידה כי הנתבעים ידעו היטב שאסור להם להעתיק את נוסח הכתר ועל כן בחרו לנסות להסוות את ההעתקה תחת כסות 'המחקר העצמאי'".
260. תזה זו, לשיטת התובע, מורכבת מעצם בחירת כתבי היד על ידי הנתבעים, שלדברי ב"כ התובע, "הינו השלב הקריטי ביותר במהדורה מדעית של טקסט והוא בעל ההשפעה הרבה ביותר על איכות התוצר של המחקר" (סעיף 53 רישא לסיכומי התובע), כאשר האסמכתאות לכך הן עדות הנתבע 2 – ד"ר יעקבס – ושל המומחה מטעם הנתבעת, פרופ' אביעד הכהן (סעיף 53 מציעתא). והנה, מסבירות ב"כ התובע, כי הנתבעים התקשו להסביר כיצד נבחרו כתבי היד המובילים, לצורך העבודה בספר נשוא התביעה, כאשר הן גילו – במסגרת גילוי המסמכים – כי "הקריטריון הראשון לאיכות כתבי היד שנבדקו מבחינת דיוקם הוא מידת קרבתם לנוסח הכתר" (סעיף 54 מציעתא; הקו במקור; לטענת ב"כ התובע, בכך גם הודה פרופ' עופר בעדותו, כמצוטט, שם).
261. לטענת התובע, הנתבעים עשו שימוש בנוסח הכתר, לצורך בחירת כתבי היד, בלי לדווח על כך לקוראים, בניגוד לטענת הנתבעים בדבר חובת השקיפות לציבור הקוראים (סעיף 56 לסיכומי התובע).
יתרה מזו, מוסיפות וטוענות ב"כ התובע, כי בחירת כ"י מינכן 137-8 – כאחד משמונת כתבי היד שבחרו הנתבעים – שכלל לא נבדק על ידי הנתבעים 1-2, ואשר שימש בסיס למקראות גדולות הכתר
--- סוף עמוד 56 ---
(כ"י יד זה נבחר על ידי פרופ' כהן כנוסח היסוד של הכתר), מוכיח את שלושת הטענות הבאות של התובע (סעיף 57 סיפא לסיכומי התובע; הקו במקור):