א. בסימון התוספות – הנתבעים הורידו את הסוגריים המרובעים שבהם במהדורת הכתר מצוין "תוספת הרמב"ן עצמו", והוסיפו סימני סוגריים מזווים, לציון התוספות, לפי שיטתם של הנתבעים. סילוף זה, כלשונן של ב"כ התובע, "חומרתו רבה במיוחד בכך שהוא מציג את חוסר תום הלב של הנתבעים בניסיונם להסתיר את סימון התוספות של כהן במק"ג הכתר ואת שיטתו של כהן במחקר התוספות. בהקשר זה יש לראות גם את העלמת התוספות מהטבלה המסכמת".
ב. הנתבעים מחקו את עזרי הטקסט "בנוסחנו" ו"לפנינו", בחלקם הגדול, והוסיפו כמה אחרים.
--- סוף עמוד 59 ---
ג. הנתבעים ביטלו את סימון ציטוטים מפרשנים אחרים בפונט שונה – והשתמשו בפונט אחיד.
ד. הנתבעים שינו את נוסח הטקסט המילולי, מנוסח התקליטור לנוסח המועתק ממהדורת הכתר, ולא שינו את עזרי הטקסט בהתאמה.
273. לאחר הבאת ציטוט מדברי פרופ' עופר, כי יש לו חירות מדעית לעשות שינוי בעזרי הטקסט, למי שמשתמש במאגר המידע, כרצונו, עונות על כך ב"כ התובע כי זו "טענה שכמובן אינה נכונה, עומדת בניגוד לדין ומפרה את זכויות המוסריות של כהן" (סעיף 74).
ח.8 הנתבעים מונעים מהתובע את הקרדיט המגיע לו
274. לנושא זה הוקדש הפרק התשיעי של סיכומי התובע (סעיפים 76-96, עמ' 13-16). עיקר הטענה של התובע היא, כי הנתבעים, לא רק שעשו שימוש נרחב ובלתי מורשה ביצירות התובע וסילפו אותם, אלא גם "הנתבעים הוסיפו חטא על פשע ושללו מן התובע את הקרדיט המגיע לו. הנתבעים העלימו בכוונת מכוון, לכל אורך הספר המפר את שמו של התובע כמהדיר ועורך של מק"ג הכתר. הדבר בולט במיוחד נוכח הקרדיט הבולט שנתנו הנתבעים 1-2 למהדירים ו/או עורכים אחרים, ולנוכח העובדה שהנתבעים 'הקטינו' את מהדורת 'מקראות גדולות הכתר' ביחס למהדורות אחרות, וזאת על מנת להימנע מלהזכיר את שמו של התובע" (סעיף 76 לסיכומי התובע; הקווים במקור).
275. הבסיס המשפטי לטענה זו, מוסבר בסעיף 77 לסיכומי התובע, שזה לשונו:
"יודגש, כי בהתאם לדין הנתבעים אינם יכולים לצאת ידי חובתם באזכור כלשהו של שם התובע, אלא חובתם ליתן קרדיט היא 'בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין' (ס' 46(1) לחוק זכות יוצרים). על כך כתב המלומד גרינמן בספרו: 'ציון שמו של היוצר כשלעצמו אינו עומד בהכרח בחובת הייחוס, שכן על הייחוס להיות בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות המקרה. ציון שמו של סופר באותיות קטנות על העמוד הפנימי של ספרו לא ייחשב לציון בהיקף ובמידה הראויים' וכן: 'כאשר מצטטים מיצירתו של יוצר, יש לאזכר את שמו ליד הציטוט או בסמוך לו. נוסף לכך, כאשר תרם היוצר תרומה ליצירה המתפרסמת על ידי אחר, על האזכור להיות מובא בהבלטה כיאה לתרומה' (גרינמן, כרך ב' עמ' 845-846 וכן ת"א (ת"א) 46017/01 קפלנסקי ידידיה אדי נ' הרטוך נועם)".