311. בהמשך, מסבירות ב"כ התובע, כי התובע הוכיח במהלך המשפט, "כיצד מעשיהם של הנתבעים הביאו בפועל את קוראי הספר המפר למסקנות מוטעות באשר לאיכות הטקסט ולסימון ומחקר התוספות במהדורת הכתר, באופן המוכיח בצורה הברורה ביותר כיצד הספר המפר פוגע במוניטין של כהן ומפעל מק"ג הכתר" (סעיף 135 לסיכומי התובע).
312. להוכחת דברים אלה מובא מאמר בעיתון "מקור ראשון", שהוא מאמר ביקורת על הספר, שממנו עולה כי יש צורך במהדורה מדויקת של הרמב"ן, כי במהדורת הכתר נפלו טעויות. דבר זה מוכיח, כי אפילו קורא של הספר, הבקי ומצוי בתנ"ך, הבין מהספר, כי הטקסט של הרמב"ן במקראות גדולות הכתר אינו מדויק, וכי יש צורך להכין מהדורה מדויקת יותר (סעיפים 137-139). בכך, לטענת התובע, "נפגע המוניטין של מקראות גדולות הכתר ושל כהן, אצל עשרות אלפי קוראי העיתון, שכלל לא קראו את הספר המפר" (סעיף 140). כן נטען, שהפגיעה במוניטין עולה מפרסום מאמר באנגלית המוזכר בסעיף 141 לסיכומים. בהקשר זה, חוזרות באות כוח התובע לדבריו של פרופ' אביעד הכהן, והן מסיקות כי מתצהירו גם הוא קיבל את הרושם שהטקסט של הספר טוב יותר מהטקסט של מקראות גדולות הכתר (סעיף 142).
313. אין מדובר – לשיטת התובע – רק בפגיעה בו בקרב הציבור הרחב, אלא מדובר בפגיעה עיקרית ומכאיבה בקרב החוקרים ואנשי המקצוע בתחום מדעי היהדות והתנ"ך, בפרט. לכך יש השפעות לגבי מעמדו של מקראות גדולות הכתר, שכן יהודה טרופר (שכתב את המאמר הנ"ל ב"מקור ראשון") הוא מפמ"ר (מפקח-מרכז, כלומר: המפקח הראשי של המקצוע במשרד החינוך) תנ"ך, ולכן, יש לו השפעה רבה לגבי ההחלטה באילו ספרי תנ"ך ומקראות גדולות ישתמשו במערכת החינוך. כמו כן, פרופ' עופר וד"ר יעקבס העבירו שיעורים על תוספות הרמב"ן לסטודנטים לתנ"ך במכללת הרצוג ובאוניברסיטת בר אילן, ובכך, לטענת התובע, "סטודנטים אלו נחשפו לספר המפר ולפגיעה הקשה בתובע ובמפעלו במסגרת ספר זה" (סעיף 143 סיפא).
ח.11 התייחסות לעדויותיהם, התנהלותם ומניעיהם של הנתבעים
314. לאורך חמישה פרקים (יג-יז; עמ' 23-31 לסיכומי התובע) פורשות ב"כ התובע את עמדתן, שלטענתן נתמכות בראיות, ביחס אל הנתבעים, כאשר הביטויים, הן בראשי הפרקים והן בניסוח המילולי של סעיפי הסיכומים, הם חריפים, פוגעניים ומעליבים.
--- סוף עמוד 67 ---
315. בפרק יג ("סילופים, אי אמיתות, בדיות וחוסר תום לב בעדויותיהם והתנהלותם של הנתבעים"), נטען והודגם, לשיטת ב"כ התובע, כי הנתבעים נהגו "בחוסר תום לב רבתי, אמרו אי אמיתות, הטעו, סילפו ועיוותו את המציאות על מנת לנסות להתאים אותה לטענותיהם ולרצונם" (סעיף 144 לסיכומי התובע).