ואלה מבחר הדוגמאות המובאות בהמשך הסיכומים:
א. הן מזכירות כי פרופ' עופר כתב בתצהירו, שכתב מכתב לפרופ' כהן, בקשר לעבודתו במפעל הכתר, בשנת 2012, שלא זכה למענה עד היום, בעוד שהוברר כי זכה למענה בעל פה (סעיף 145). כך גם הוברר, כי פרטים שהעיד פרופ' עופר על עובדי מפעל הכתר, לא התיישבו עם הראיות (סעיף 146). אף טענת פרופ' עופר בדבר העדרו, כביכול, של פרופ' כהן ממפעל הכתר, בקמפוס של אוניברסיטת בר אילן, הובררה כלא נכונה, שכן פרופ' כהן עבד מביתו, ולשם הגיעו עובדי מפעל מקראות גדולות הכתר (סעיף 147).
ב. מול תצהירו של פרופ' עופר, כי לא עשה שימוש בנוסח המקוון של מהדורת הכתר או בנוסח המודפס, הוא "נאלץ" להודות ש"הנתבעים כן עשו שימוש במהדורה המודפסת" (סעיף 149 לסיכומי התובע; וראה הציטוט מעדותו של פרופ' עופר, בסיפא של הסעיף).
ג. בספר נכתב שבמהדורת הכתר הכריעו שבנושא פלוני "הדיבור לא יצא מתחת ידי רש"י ולא כללו אותו בנוסח רש"י", אך, בפועל, הוברר שהדברים אינם נכונים (סעיף 150).
ד. בעוד שבתצהירו כתב ד"ר יעקבס שאוניברסיטת בר אילן אישרה את השימוש במקראות גדולות הכתר, בעדותו אמר, שאין לו אישור כזה ואין צורך באישור כזה (סעיף 151).
ה. פרופ' עופר העיד כי הוא בחר את נוסח כתב יד היסוד של 5 המגילות, ורק בחקירה נגדית אישר, לבסוף, שפרופ' כהן הוא זה שהחליט מהו כתב יד היסוד של המגילות (סעיף 152).
ו. לעניין ניסיונו של פרופ' עופר בההדרת טקסטים של כתבי יד, לפני בואו לעבוד במפעל הכתר – לאחר שתחילה העיד כי היה לו ניסיון קודם, אישר, לבסוף, לאחר חקירה נגדית של ב"כ התובע, שלא כך הדבר (סעיף 154).
ז. לעניין הטבלה של כתבי היד של ספר בראשית, העיד פרופ' עופר, כי הנתבעים בדקו את כל כתבי היד, ולבסוף, הודה פרופ' עופר, כי את כתב יד מינכן הם לא בדקו, שכן סמכו על כך שהוא כ"י שנבחר במפעל הכתר (סעיף 156).
ח. ככל שמדובר בהתייחסות לטענה של התובע כי הדיון הפרשני בספר הוא על בסיס מהדורת הכתר ולא על בסיס הנוסח שקבעו מחברי הספר, העיד פרופ' עופר כי טענה זו אינה נכונה. רק לאחר חקירה נגדית, אישר פרופ' עופר כי מחברי הספר לא עדכנו את הנוסח, בעת הדיון הפרשני על הרמב"ן והתוספות, בספר (סעיף 157). אף ד"ר יעקבס, שהבטיח כי ימציא עשרות דוגמאות לכך שנוסח הנתבעים – ולא נוסח מק"ג הכתר – שימש בסיס לדיון הפרשני, לא הביא אף לא אחת (סעיף 158).