"כך, במהלך חקירתו הנגדית של עופר הוכחה באופן ברור העובדה שעופר חש כעס ועלבון על כך שכרך חמש מגילות של הכתר שיצא במהדורה מוקטנת לא הכיל קרדיטים לעובדי
--- סוף עמוד 69 ---
מפעל הכתר ובכללם הוא עצמו. כך למשל, בלשונו של עופר עצמו: 'חשוב להעצים את העובדה שפרופ' כהן לא נתן קרדיט לעובדים שלו ועשה את זה ועל רקע זה הוא בא ומדבר על קרדיט'... וכן: 'כאן זה לא בשגגה. החליט וביצע, למרות שאני העמדתי אותו על הדברים האלה. אף על פי שאני העמדתי אותו [את פרופ' כהן] על חומרת הדברים ותבעתי את עלבוני, כך הוא החליט לעשות והוציא את הדברים לפועל'... ועוד: 'אין כל ספק שאם אני אמרתי למישהו אני עובד במפעל הכתר והיה לי חלק נכבד בכרך הזה של מגילות ובסופו של דבר הכרך יוצא ללא הזכרת שמי בכלל, זה מעצים את העוול שנגרם לי, בהחלט'... ועוד: 'אדם עבד וטרח וקיבל לידו את המשימה לארגן את כרך 5 מגילות. לחפש את כל המפרשים, להיעזר להפעיל את שאר עובדי המפעל בהתאם לנהלים של המפעל ועשה במו ידיו התקנה של חלק מהדברים ובסופו של דבר מתפרסם אותו מחקר או אותו דבר שהוא עצמו עשה ושמו לא נזכר. את משווה את זה למקרה שמישהו ציטט מאיזה תקליטור ולא הזכיר בדיוק את מראה המקום?'...
עוד נחשף בחקירתו הנגדית של עופר, כי בכוונת מכוון נמנע עופר מלציין את שמו של כהן וציין באופן לאקוני רק את 'מקראות גדולות הכתר': 'ש. ... מכאן אתה אומר זה לא השמטה או שגגה בטעות, זו בחירה מכוונת של מילים להגיד במפעל מקראות גדולות הכתר. ת. נכון'... וכן: 'כבוד השופט: אדוני עשה את זה בכוונה? [לא הזכיר את שמו של כהן] העד: לא, הכוונה כן, הייתה כוונה שאי אפשר לייחס שום נתון ספציפי קשור במקראות גדולות הכתר לאדם פלוני'...".
325. את כוונת הנתבעים, מסיקות ב"כ התובע, גם בהשוואה בין הטיוטות של הספר לנוסח הסופי של הספר, כאשר המטרה – לשיטתן ולהבנתן של באות כוח התובע – הייתה להשמיץ את מפעל מקראות גדולות הכתר (סעיף 173 לסיכומי התובע; הקווים במקור):
"הוכחה נוספת לכוונתם של הנתבעים לפגוע בכהן, במפעל הכתר ובמוניטין שלהם הנה 'התיקון לאחור' שהנתבעים עשו בספר המפר לעומת טיוטת הספר מ-2011. ויוסבר – בטיוטת הספר (מוצג 64), עמ' 621 כתבו הנתבעים: 'הקטע המוקף בסוגרים מזווים נמצא בכל כתבי היד, אולם נשמט בכמה דפוסים מחמת הדומות, במהדורת שעבעל [כך במקור] בתכנת אריאל ובמהדורת הכתר'. לעומת זאת בספר המפר עצמו, לאחר שראו הנתבעים כי נפלה טעות בטיוטה ובניגוד לכתוב בה, הרי בספרים ובמהדורה המקוונת של הכתר הקטע קיים ולא נשמט – במקום שיעשו הנתבעים את הדבר המתבקש וימחקו את ההתייחסות למהדורת הכתר בהקשר זה, לפיה הקטע הנ"ל נשמט בה – חיפשו הנתבעים כל דרך להשאיר את ההשמצה על כנה ועל כן בגרסה הסופית של הספר המפר (עמ' 622) שינו הנתבעים את הניסוח מ'מהדורת הכתר' ל'תקליטור הכתר'. עופר נחקר ארוכות על עניין זה ולאחר שהתחמק ושינה גרסאות נאלץ בסופו של דבר להודות שהשינוי היה מכוון: 'אני טעיתי קודם, אני מודה: בעובדות טעיתי. עכשיו אני רואה: התקליטור פה מתאים למה שכתבנו לגבי התקליטור, ואכן במהדורה המקוונת הקטע הזה נמצא. המהדורה המקוונת זהה למהדורה המודפסת... הבאנו פה את העובדות כאשר אנו כותבים בסעיפים הקודמים 'בשלושה כתבי יד הקטע הזה חסר', בקטעים הסמוכים, 'הקטע הזה נמצא ב-12 כתבי יד וחסר באחרים'. אנחנו פורסים את מסכת העובדות שעמדה בפנינו והיא הביאה אותנו לבדוק את הקטע הזה'... למותר לציין, כי המדובר בהתפתלות גרידא ואין בדברים אלה כל