--- סוף עמוד 71 ---
"גם עופר בתחילת תצהירו אומר (בסעיף 45) כי לב מחקרם עסק בדיונים הפרשניים וברשימת התוספות ותפוצתן. אך מיד הוא מוסיף 5 סעיפים (46-50) שמסבירים כמה המחקר הטקסטואלי היה חשוב ונחוץ. בסעיף 69 הוא כותב במפורש שרוב המשאבים התקציביים וזמנם של עוזרי המחקר הוקדש למחקר הנוסח. גם יעקבס כותב זאת בתצהירו (סעיף 22) מה שסותר את דעתו שלו עצמו לגבי חלוקת המשאבים הראויה שצוטטה בסעיף הקודם.
ככל שחלף הזמן מרכיב המחקר הטקסטואלי, הההדרה, תפס נפח וחשיבות גדולים יותר ויותר, במיוחד אצל עופר, שהוביל את הנושא,... אך יעקבס היה שותף לכך. יעקבס אומר בחקירתו: 'הספר שלנו הציע נוסח חדש לגמרי לרמב"ן'... ואילו עופר אמר 'רציתי להדגיש שהמהדורה שלנו, של רמב"ן היא מהדורה שלנו במאה אחוזים לא ב-97 אחוזים ולא שלושה אחוזים, אלא מהדורה מלאה'... יעקבס אף טבע בעדותו את המונח 'נוסח יעקבס-עופר'... גם אתר מכללת הרצוג 'גויס' לצורך זה וכמעט כל החומרים המופיעים בו קשורים למחקר הטקסטואלי ולאפראט וגם על דפי הספר עצמם הטקסט, האפראט ורשימות חילופי הנוסח תופסים מקום נכבד".
331. וכאן, באה טענת התובע, תוך התמודדות עם טענת הנתבע בדבר החירות האקדמית של הנתבעים, כניסוחו של סעיף 179 לסיכומי התובע (הקווים במקור):
"כינינו את החלק השלישי בעבודה על הספר 'חלק המתיימר להיות מחקר' שהרי כפי שהוכח בהליך זה – עניינם של הנתבעים היה ליטול לעצמם קרדיט בגין יצירת מהדורה 'שלהם' ומצג של אפראט, ולא שיפור ודיוק הנוסח עצמו ולכן הם העדיפו את הדרך המהירה והקלה של העתקה אך הסוו והסתירו אותה כדי שיוכלו לייצר מצג של מהדורה 'שלהם'. ויודגש חזור והדגש – מטרת דברינו אלה אינה לבקר את עבודתם של הנתבעים מבחינה מדעית אלא לחשוף את ההעתקה המסיבית שביצעו ואת המניעים הפסולים שמאחורי העתקת הטקסט דרך הוכחת חוסר העניין שלהם בדיוקו ובדקדוקו של הנוסח".
332. ברם, הנתבעים הודו "שהדיונים הפרשניים נעשו חלקם לפני וחלקם במקביל לעבודה הטקסטואלית הוי אומר שכלל לא היה צורך בנוסח 'משלהם'" (סעיף 181 מציעתא), כאשר לעניין זה מובאים בסיכומי התובע דברים של ראש מכללת הרצוג הרב ד"ר ברנדיס: "אפילו יהודה ברנדס שהובא להעיד מטעם הנתבעים התקשה להאמין שהדיונים הפרשניים נעשו לפני מחקר הנוסח ואמר 'אם סטודנט לתואר שני היה לי מגיש לי דבר כזה הייתי זורק אותו מכל המדרגות'!" (סעיף 181 סיפא).