336. ולכן, כך מסבירות ב"כ התובע, נהגו הנתבעים באופן הבא (סעיף 186):
"הביקורת על חוסר האפראט במהדורת הכתר מול האפראט של הנתבעים לא נשארה בד' אמותיהם. גם בר אשר נחשף אליה והתייחס לכך בתצהירו בסעיפים 6-7... וגם הדיון על נושא זה בסנאט של בר-אילן שהוזכר בחקירתו הנגדית של יעקבס... לא צץ מעצמו. ניתן לראות בבירור שרצונו של עופר לבנות לעצמו שם של מהדיר של טקסטים מדעיים שלוב יד ביד ברצונו לפגוע בשמו של כהן כמהדיר".
337. אולם, מוכיחות ב"כ התובע את שיטתן כי הנתבעים לא בדקו את כתבי היד באופן מלא, כפי שעולה מן החקירה, אשר מסוכמת בסעיף 187 לסיכומיהן (ההדגשות במקור):
"והנה, דווקא ביקורתם של הנתבעים בעניין האפראט משמשת כחרב פפיות כנגדם – שהרי 'האפארט' שכללו הנתבעים בספר המפר הנו שגוי ורשלני, באופן המעיד שוב כי כל רצונם היה לייצר מצג של קיומו של אפארט כלשהו ולא לדייק ולעמול על בנייתו של אפארט אמתי ונכון. מובן, כי עדיף חוסר אפארט מאשר אפארט שגוי ומטעה, שהרי בהעדר אפארט – חוקר המעוניין בכך יבדוק את כתבי היד עצמם, אך בהכללת אפארט
--- סוף עמוד 73 ---
שגוי – חוקר יסתמך על דברים לא נכונים ויטעה לחשוב כי בכתבי היד כתובים דברים אחרים לגמרי מאלה שכתובים בהם בפועל. אחת הדוגמאות שהובאו במהלך המשפט... להיות ה'אפארט' של הנתבעים שגוי ומטעה היא בקטע מויקרא א' שבו מופיע כאילו בכל שמונת כתבי היד כתובה המלה 'באר' כאשר בפועל בשבעה מתוך כתבי היד המלה בכתב היד היא 'בחר'. כאשר בודקים את כתב היד השמיני מגלים עובדה עוד יותר מדהימה – כל קטע התוספת הזה איננו מופיע! למרות שבאפראט הוא מופיע. הדבר מעיד בוודאות גמורה שאף אחד לא בדק את כתב היד במקום הזה. באותו קטע תוספת הוצג לעופר בחקירתו צילום של כתב יד מינכן ובו 4 מילים שונות שנכתבו באופן שגוי באפראט. קטע החקירה הארוך הזה שבו ניסה עופר להתחמק בכל מיני דרכים מן השאלות הקשות נמצא בפרו' מיום 3.7 בעמ' 454-471".
338. וכך מסוכם פרק זה של סיכומי התובע (סעיף 188):
"החשיבות הרבה שייחסו הנתבעים ובעיקר עופר להצגת מחקר טקסטואלי, נוסח ואפראט משל עצמם, נובעת מכך שלעופר היה חשוב 'לרשום על שמו' ההדרה של טקסט פרשני מכתבי יד ולהראות 'שהוא מצליח' במקום שכהן 'כשל' בו (הוצאת אפראט). ייתכן שצורך זה התגבר על רקע הדיונים שהתקיימו, לפי טענתו של עו"ד קורינלדי, בעניין החלפתו של כהן על ידי עופר ב-2008".