343. אך, טוענות ב"כ התובע, כי להסבר זה "אין כל קשר למציאות, שהרי הנתבעים בהסברם מתייחסים לחשיפת התוספות בעוד ענייננו אנו הוא במחקר הנוסח. מאחר שהרמב"ן לא היה חוקר נוסח הרמב"ן, כי אם פרשן חשוב, הרי ממילא ברור כי הרמב"ן לא הניח קומת מחקר ראשונה או שנייה או כלשהי, אלא הוא פשוט כתב פירוש וגם הוסיף לו תוספות. גם מעתיקי כתבי היד לאורך הדורות והדפוסים שהעתיקו מהם לא הוסיפו קומת מחקר או קומת דיוק – נהפוך הוא – תהליך העתקת כתבי היד לאורך מאות שנים הכניס מטבע הדברים שיבושים רבים שהתגלגלו בכתבי היד השונים. תהליך זה, והעובדה שכתב היד המקורי של הרמב"ן עצמו לא שרד, יצר את הצורך המחקרי להגיע באופן מדויק ככל שניתן לנוסח הרמב"ן המקורי דרך מחקר כתבי היד השונים. מחקר טקסטואלי מסוג זה הנקרא גם 'ההדרת טקסט' או 'ההדרת נוסח' הוא בעיקרו מחקר חד קומתי הבנוי על גבי הקרקע של כתבי היד. אמנם החוקר, בבואו להעריך ולבחור את כתבי היד ולהכריע הכרעות נוסח, עשוי להשתמש בכלים מחקריים שפותחו על ידי חוקרים קודמים, מדיסציפלינות שונות, אך הבסיס לקומה שלו הוא כאמור מאגר כתבי היד שברשותו ולא מהדורות קודמות! לפיכך, מחקר טקסטואלי הנו תמיד, בהכרח בבחינת 'קומה ראשונה'!" (סעיף 192 לסיכומי התובע; הקווים במקור).
344. וכך מוצגת עבודתו המדעית של פרופ' כהן במקראות גדולות הכתר, תוך השוואה למצב שקדם לו (מהדורת שעוועל), ולאור זאת, מציגות ב"כ התובע את מהדורת הנתבעים בספרם (סעיפים
193-194; הקווים במקור):
"כמו שכתבו הנתבעים הבסיס למחקרו ומהדורתו של שעוועל היה שלושה כתבי יד שהיו ברשותו. שלא כמו שכתבו התובעים הבסיס למחקרו ומהדורתו של כהן היה חמישה כתבי יד שנבחרו בקפידה מתוך כ-40 כתבי יד שנסקרו סקירה מדגמית. הטוב מחמשת כתבי היד לפי מחקרו של כהן שימש כנוסח יסוד והוא שונה במקומות ששיקול הדעת המדעי קבע שהנוסח בכתבי היד האחרים נראה יותר קרוב לנוסח המקורי של הרמב"ן. נוסח מהדורתו של שעוועל לא היה נוסח היסוד ולא נלקח כלל בחשבון באף שינוי שנעשה בנוסח היסוד. כהן לא עשה שימוש במהלך ההדרת הנוסח שלו באף הכרעה או מסקנה מחקרית
--- סוף עמוד 75 ---
(יצירה מדעית) של שעוועל. בנוסף, השקיעו כהן וצוותו מאמץ וידע מחקרי רב בהוספת עזרים רבים המבארים ומבהירים את הפירוש ומאפשרים לקורא להבין בקלות רבה יותר את פירושו של הרמב"ן. גם יצירה מדעית זו לא הסתמכה בשום צורה על מחקרו של שעוועל.