--- סוף עמוד 76 ---
העניין'. די בהעדר כל הנמקה של הנתבעים בכדי שלא להידרש לטענה זו כלל ועיקר, קל וחומר שעה שנטל ההוכחה בעניין זה מוטל על הנתבעים: 'טענת הסבירות היא טענת הגנה ועל כן הנטל להעלותה ולהוכיחה מונח לפתחו של הנתבע, מבצע הפעולה' (גרינמן, כרך ב', עמ' 866).
למעלה מן הדרוש יצוין, כי בין יתר התנאים שעל הנתבעים להוכיח לצורך 'סייג הסבירות' הוא את 'המקובל בענף' וכן את 'הצורך בעשיית הפעולה לעומת הפגיעה שנגרמה ליוצר כתוצאה ממנה' (סעיף 50(ב) לחוק זכות יוצרים). ברי, כי נסיבות ההפרה החמורות שהוכחו במסגרת הליך זה, אינן יכולות בשום קנה מידה להיחשב לדבר המקובל בענף, והתובע אף הוכיח כי הדרך בה נהגו הנתבעים בכהן איננה תואמת את המקובל בענף. הנתבעים אף לא הוכיחו כל 'צורך' לסלף את יצירתו של כהן ולהימנע מהענקת קרדיט ראוי לכהן. מכאן, כי אין כל מקום להידרש ל'סייג הסבירות'".
347. כותרת הפרק הבא של סיכומי התובע כתובה בסגנון חריף: "טענת הנתבעים כי פגימה וסילוף מאיינים את החובה ליתן קרדיט – הנה חסרת בסיס ובבחינת 'הרצחת וגם ירשת'" (פרק כא, עמ' 32 לסיכומי התובע); אומנם, מדובר בציטוט פסוק מן המקרא (מלכים א, פרק כא, פסוק יט: "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ", מילים שאומר הנביא אליהו התשבי לאחאב מלך ישראל, בעקבות פרשת נבות היזרעאלי), וענייננו בפסק דין זה, באחד מפרשני המקרא, הרמב"ן; אך, ראוי היה לשמור על פרופורציות, שכן המרחק בין המשל לבין הנמשל – גם לשיטת התובע – הוא רב ביותר [אף אם אחד מהמחברים בתחום זכות היוצרים הביא משל זה, כמצוטט בסעיף 200 לסיכומי התובע].
348. בחינה משפטית אנליטית, טענת באות כוח התובע היא זו: אם לשיטתם של הנתבעים, פטורים הנתבעים מליתן קרדיט ראוי לתובע, כי טענת פגימה וסילוף מאיינת את החובה ליתן קרדיט, כי אז, בעצם טענה זו, מודים, למעשה, הנתבעים, כי אכן סילפו את יצירתו של פרופ' מנחם כהן; שאם לא כן, מדוע העלו טענה זו?! לפיכך, מדגישות ב"כ התובע: "די בכך כדי לקבל את כל טענות התובע בהליך זה בדבר סילוף יצירתו של כהן והפגיעה בה על ידי הנתבעים" (סעיף 198 סיפא לסיכומי התובע).
349. טענת ב"כ התובע, בהקשר זה היא (סעיף 199 רישא): "למעלה מכך, נסיונם של הנתבעים להיבנות מסילוף יצירותיו של כהן נגוע בעזות מצח חמורה ויש לדחותו בשתי ידיים". באות כוח התובע מביאות ספרות משפטית, אשר ממנה עולה כי המפר זכויות יוצרים ומסלף את היצירה המקורית זכאי לפיצוי נוסף, לכן, יוצר כזה לא יהיה מעוניין בייחוס היצירה אליו (סעיף 199 סיפא).