350. ובכך מסתיים פרק זה של סיכומי התובע (סעיף 200): "מכאן, כי הנתבעים אינם יכולים להתגונן מפני מחדלם ליתן לתובע קרדיט בשם הסילוף והפגיעה שפגעו ביצירותיו של פרופ' כהן ויש לדחות בשתי ידיים טענה עזת מצח זו".
ח.13 זכויות התובע במקראות גדולות הכתר וזכויות האוניברסיטה
351. תמצית טענות התובע בעניין זה, מקופלות בכותרת של פרק כב לסיכומים, "טענת הנתבעים שהאוניברסיטה נתנה להם אישור לא רק שאינה נכונה עובדתית, אלא ממילא אינה רלוונטית לזכויות המוסריות של התובע".
--- סוף עמוד 77 ---
352. בתחילת הפרק בתשובה לטענת הנתבעים כי העתיקו את מקראות גדולות הכתר באישור אוניברסיטת בר אילן, שהיא בעלת הזכויות הכלכליות ביצירה, טוענות ב"כ התובע כי מן הראיות עולה שטענה זו אינה אמת, ובכל מקרה, אין בה כדי להועיל לנתבעים (סעיף 201 לסיכומי הנתבע).
353. פרופ' עופר עצמו אישר, בתשובה לשאלה, כי ערב התחלת עבודתו על הספר, הוא לא פנה לאוניברסיטת בר אילן, כתב להם מכתב וביקש אישורם להשתמש במקראות גדולות הכתר (סעיף 202).
354. על כל פנים, באות כוח התובע מעלות טענה משפטית, בעניין זה, כדלקמן (סעיף 203):
"מכל מקום – וזהו החשוב לענייננו – גם לו היה ניתן אישור כאמור (וכאמור זה לא ניתן) – ממילא לא היה בכוחו להכשיר הפרה של זכויות המוסריות של פרופ' כהן וכל שימוש של הנתבעים ביצירות היה כפוף לשמירה על זכויותיו המוסריות של התובע – מתן קרדיט ראוי והולם ושמירה על שלמות יצירתו – שהרי הזכויות הכלכליות והזכויות המוסריות הן שתי זכויות נפרדות, והזכות המוסרית עומדת ליוצר גם אם לא נתונות לו זכויות כלכליות ביצירה: 'ביצירות ספרותיות, אומנותיות, דרמטיות ומוסיקליות טמון לא רק ערך כלכלי, אלא גם – ואולי בעיקר – ביטוי לאישיותו של היוצר. בשל כך, קיים קשר בין היוצר לבין יצירתו שנמשך אף לאחר שנפרד ממנה כנכס כלכלי' (גרינמן, כרך ב', עמ' 823)".
ח.14 דחיית טענת הנתבעים לפיה התובע העתיק את נוסח שעוועל
355. בפתח פרק זה טוענות ב"כ התובע כי אין מקום להתייחס למהדורת שעוועל של פירוש הרמב"ן על התורה, והן מתבססות על כך שהנושא כבר הובהר בקדם המשפט, ועל כן טענותיהן בעניין זה הן למעלה מן הדרוש ומחמת הזהירות בלבד (סעיף 205).
356. מוסבר כי כהן במהדורת מקראות גדולות הכתר עשה שימוש זמני, חלקי וטכני בלבד במהדורת שעוועל, כבסיס להקלדה של חילופי הנוסחאות של כתבי היד, ולאחר תום העבודה לא נותר זכר ממהדורת שעוועל. לכן, לדעת ב"כ התובע אין צורך ואין חובה ליתן קרדיט לשעוועל, "שהרי לא מדובר בהבאת יצירה של אחר בתוך יצירתו של כהן, לא בהעתקה, לא בציטוט, לא בתוצרי חשיבתו והשקעתו של שעוועל – מאום" (סעיף 206, עמ' 33-34 לסיכומי התובע). יתרה מזו, נוסח הבסיס הטכני במהדורת הכתר לא הייתה רק מהדורת שעוועל, שבה נעשה שימוש רק ביחס לשליש מהנוסח, אלא גם פרויקט השו"ת, ביחס ליתרת הנוסח (סעיף 207). וכאן, מביעות באות כוח התובע פליאה על פרופ' עופר שעבד בהתקנת הרמב"ן, במהדורת מקראות גדולות הכתר והוא ידע על כך, ועל כן הן מסיקות את המסקנות הבאות (סעיף 208 סיפא לסיכומי התובע):