"טרם כניסתה לגופם של דברים אי אפשר להימנע מלהזכיר את ה'סטנדרט הכפול' שמפעיל התובע בתובענה זו, דין אחד לעצמו ודין אחר לאחרים: בעוד שביחס לאחרים מיעט במתן קרדיט לכל מי שהיה שותף פעיל בהגעה לעבודה המוגמרת: ובכללם הרב שעוועל, מורו ורבו פרופ' גושן-גוטשטיין, עובדי המפעל, וביניהם הנתבע 1 – ביחס לעצמו
--- סוף עמוד 89 ---
הוא רודף כבוד וכיבודים, גם כאשר כלל לא נסמכו על עבודתו, והכל כפי שיפורט לקמן בסיכומים אלו".
ט.2 לתובע אין "זכות מוסרית", עצמאית ואישית, בנוסח פירוש הרמב"ן לתורה
419. לטענת ב"כ הנתבעים, לפני הדיון בטענות ההפרה שנשמעות מפי התובע (כאשר ההפרה מוכחשת בתוקף על ידי הנתבעים), סבורים הם כי יש לבחון מספר שאלות יסוד באופן מעמיק, כפי שיפורט להלן, וכי בעקבותיהם המסקנה העולה היא כי לתובע אין זכות מוסרית, עצמאית ואישית בנוסח פירוש הרמב"ן לתורה, ועל כן אין לתובע "התחלת עילה", על פי דיני זכויות היוצרים.
420. וכך מוצבות בסיכומי הנתבעים ארבע שאלות יסוד (סעיף 9; ההדגשות והקווים במקור):
א. "מהי תרומתו של התובע ביחס לנוסח פירוש הרמב"ן לתורה בתוך מק"ג הכתר והאם היא מגיעה כדי 'יצירה' מוגנת לפי חוק זכויות יוצרים?
ב. ככל שתרומתו של התובע מגעת כדי 'יצירה' מוגנת, האם היא כלל בוצעה על ידו אישית, שהרי הזכות המוסרית הינה זכותו האישית של היוצר עצמו?
ג. ככל שקיימת לתובע זכות מוסרית אישית, האם בנסיבות פרטי תיק זה הופרה זכות זו בידי הנתבעים?
ד. ככל שהופרה זכותו המוסרית האישית של התובע, האם הסעדים והפיצויים הנתבעים על ידו תואמים את דיני זכויות היוצרים (החוק והפסיקה הרלוונטיים)?".
421. לטענת הנתבעים, ההדרה של נוסח פירוש הרמב"ן במסגרת מקראות גדולות הכתר, אינה מהווה יצירה, החוסה תחת הגנת חוק זכות יוצרים, שכן התובע אינו "יוצר" ואף אינו "מחבר". העמדה המשפטית של הנתבעים – עליה חזרו פעמים רבות היא כי מי שהוא היוצר והמחבר של הטקסט נשוא התובענה הוא רבי משה בן נחמן "הוא ואין בלתו" (סעיף 10 לסיכומים). בעבודת התובע, לפי טיעוני ב"כ הנתבעים, "לא קיימת די מקוריות על מנת לענות לדרישה הקבועה בסעיף 4(א)(1) לחוק זכות יוצרים... (הן בפן 'מקור' היצירה, כאמור לעיל והן בפן ה'יצירתיות' כמפורט להלן)" (סעיף 10 סיפא לסיכומי הנתבעים).
422. לאחר תיאור היסטורי לפיו יצירתו של הרמב"ן הועתקה בעשרות כתבי יד ונדפסה בעשרות מהדורות שונות (בפני עצמה או כחלק מפירושים שונים על התורה, כאשר במרכז העמוד מופיע הטקסט המקראי ולצדו מספר יצירות פירוש של פרשנים קלאסיים, וביניהם פירוש הרמב"ן על התורה) (סעיף 11 לסיכומים); נטען על ידי הנתבעים, כי עבודת ההדרה שנעשתה בנוסח פירוש הרמב"ן על התורה במקראות גדולות הכתר, אינה מהווה "יצירה" מוגנת על פי החוק, שכן, סעיף 4 לחוק קובע מפורש כי זכות יוצרים חלה על "יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית" ואילו פעולת ההדרה של נוסח פירוש הרמב"ן על התורה במקראות גדולות הכתר "אינה עולה לכדי 'יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית'". מכאן המסקנה כי כל הדיון בתביעה בדבר הענקת זכויות מוסריות לתובע, אינו רלבנטי שכן מדובר "ביצירה שאינה מקורית" ועל כן היא "חסרת בסיס משפטי מעיקרא" (סעיפים 12-13 לסיכומים; ההדגשות והקווים במקור).