--- סוף עמוד 155 ---
שענייננו הוא באלפי מהגרים - לא אך במהגרים בודדים - מתעצמים מאליהם אותם חששות שהולידו את הנורמה המקובלת במשפט הבינלאומי.
85. הנה כי כן, גם זו הפעם מתייצבים לפנינו למשפט זכויות ואינטרסים הנוגדים אלה את אלה: מעבר מזה מתייצבת זכותה של המדינה שלא להתיר לתושבי מדינת אויב להיכנס אל תחומה בעת מלחמה, ומעבר מזה מתייצבת זכותו של האזרח - זכות יסוד, זכות חוקתית הנגזרת מכבוד-האדם - כי יותַן לו לחיות בצוותא עם בני-משפחתו ולקיים חיי משפחה כסדר בישראל. השאלה היא האם זכות היסוד לקיים חיי משפחה בישראל מחילה עצמה גם על בני משפחה שאחד מהם הוא תושב ישות עוינת המצויה בעימות מזוין עם מדינת ישראל? כדי להשיב לשאלה זו שומה עלינו לבחון מקרוב שני ערכים אלה ולעמתם זה-עם-זה (ראו גם פיסקה 59, לעיל): אחד, עוצמתה של הזכות לקיומם של חיי משפחה בישראל כנגזרת מן הערכים שהזכות באה ליתן להם ביטוי במשפט. שניים, עוצמתם של ערכי-הנגד - לענייננו: חיי האזרחים והתושבים וביטחון המדינה. בהתייצב שני ערכים נוגדים אלה לפנינו, שומה עלינו לברר ולשקול עד כמה מחסרת הזכות לחיי משפחה כאמור מערכי החיים והביטחון, ומנגד: עד כמה מחסרים ערכי החיים והביטחון מהזכות לחיי משפחה. לענייננו שלנו נאמר, כי הכרה בזכותו של האזרח כגוזרת מתוכה זכות להכניס ארצה בעת מלחמה - בן משפחה תושב מדינת אוייב - פגיעתה היא כפולה: ראשית, פוגעת היא בזכותה של החברה המאורגנת בישראל להחליט מי יתגוררו בתחומה ומי יהיו אזרחיה ותושביה, קרא, פוגעת היא ביכולתה של המדינה לקבוע את זהותה ואת אופיה. שנית, פוגעת היא - מכל מקום עלולה היא לפגוע - בביטחון המדינה.
86. שבתי והיכנסתי את כל הערכים והשיקולים כולם אל קדֵירה אחת, ומסקנתי היא כי הערך של כבוד האדם - מעיקרו - אינו חוצב מתוכו זכות חוקתית לממש בישראל את נישואיו עם בן-זוג זר, או להכניס לישראל את הורהו הזר, שהוא (בן הזוג או ההורה) נתין מדינה המצויה במצב של מלחמה - או במצב של מעין-מלחמה - עם ישראל. מסקנה זו נדרשת הן בבדיקת עוצמתה של הזכות לקיומם של חיי משפחה, הן מן הערכים והאינטרסים של המדינה ותושביה לחיים ולביטחון, והן בעימות בין זו לאלה.
כפי שכבר אמרנו (ראו פיסקה 61, לעיל): לא חלקתי - אף לא אחלוק - על זכותו החוקתית של אזרח ישראל לקיומם של חיי משפחה. ואולם גם כאן עיקר הוא
--- סוף עמוד 156 ---
בערכים ובאינטרסים הנוגדים את הטיעון בדבר זכותו החוקתית של האזרח ליישב בארץ בן-משפחה נתין ישות המצויה בעימות מזוין עם מדינת ישראל (השוו: פיסקה 62, לעיל). מדברים אנו בחשש לחדירתם של גורמים עויינים, ובקשתה של המדינה היא כי נתיר לה למנוע כניסתם של פלסטינים המבקשים להתיישב בה. עוצמתו של אינטרס זה הוא כה חזק בעיניי, עד שבכוחו להשפיע - ובמקור - על תחומי התפרשותה של הזכות לקיומם של חיי משפחה בישראל. המדינה, נזכור, אינה אלא התארגנות החברה לחיים בצוותא, ופירוש הדברים לענייננו הוא, שהפררוגטיווה של המדינה אינה אלא ביטוי להגנה שאזרחי ישראל נדרשים לה: גם בעיתות שלום ובעיקר בעיתות מלחמה.