--- סוף עמוד 176 ---
120. בענייננו שלנו מדברים אנו בזכות לקיים חיי משפחה, והיא זכות שעוצמתה רבה וקרינה חזקה בוקעת מתוכה (פרשת סטמקה, 782). כנגד זכות בת-עוצמה זו, ניצבת עומדת זכות שאף-היא בת-עוצמה רבה, הלא היא זכותם של כלל התושבים לחיים ולביטחון. אכן, טיעונים הנסבים על "חיים" ועל "ביטחון", אין בהם עצמם כל קסם, ונטל הוא המוטל עלינו לבוחנם ולבודקם היטב-היטב ומקרוב. ואולם, ניסיון העבר הוכיח כי מדברים אנו באמת מן החיים. כי ענייננו הוא בחיים. בחיים ובמוות. בזכותם של תושבי המדינה לחיות. לחיות בביטחון. זכותו זו של היחיד לחיים ולביטחון עוצמה רבה לה. ראשונה במלכות היא במיסדר זכויותיו של היחיד, וברי כי מישקלה הכבד יש בו כדי להשפיע באורח מכריע על האיזון שבין הנזק לבין התועלת. זכות זו לחיים שהיא תכלית החקיקה, בכוחה להורותנו כי המיתחם שבתוכו ייערך מעשה האיזון יהיה מיתחם רחב למדי.
121. יתר-על-כן: נזכור כי אין אנו מדברים בפגיעה בליבתה של הזכות לנישואין ולחיי-משפחה. אזרחי המדינה רשאים להינשא כרצונם לתושבי השטחים. איש לא שלל מהם זכות זו. איש אף לא מנע מהם לחיות חיי זוגיות ואהבה עם בני-משפחתם וילדיהם. הזכות לנישואין ולחיי משפחה במובנה הצר והגרעיני לא נפגעה, ואדם והמבקש לחיות עם אשתו וילדיו יוכל לעשות כן. אלא שלעת הזו - לעת מלחמה - ומטעמים של ביטחון הציבור, הוגבל מימוש הזכות בתוככי מדינת ישראל. בני הזוג יוכלו לממש את זכותם לנישואין ולהקמת משפחה במקום שבו אין צפויה סכנה לתושבי ישראל ולאזרחיה. יכולים ורשאים הם לממש את זכותם לחיי משפחה בישראל אם נמנים הם עם קבוצות הגילאים המנויות בחוק, ואולם אין הם יכולים לקיים חיי משפחה בישראל אם נמנים הם עם קבוצות הגיל מהוות סיכון פוטנציאלי לא קטן לחייהם ולביטחונם של אזרחי ישראל. ברי כי הגבלת היכולת לממש זכות לקיום חיי משפחה בישראל פוגעת באזרח הישראלי, ברם פגיעה זו פגיעה מצומצמת היא ונדחית היא מפני זכותם של אזרחי ישראל ותושביה לחיים ולביטחון.
122. כנגד זכותם של מיקצת אזרחי המדינה לממש את זכותם לנישואין ולחיי משפחה בישראל ניצבת, אפוא, זכותם של כלל התושבים לחיים ולביטחון. נתבונן בארבעים וחמש המשפחות שקיפחו את יקיריהן; נוסיף ונתבונן במאה עשרים וארבע המשפחות המטפלות בבנים ובבנות שנפצעו; נתבונן היטב בכל אלה ונשאל: האם תרומתו של החוק אינה תרומה ראויה? האם תוספת הביטחון - ביטחון לחיים - שנותן בידינו האיסור הגורף אל-מול בדיקה פרטנית שכוחה מוגבל, אינה ראויה? ונזכור: