--- סוף עמוד 183 ---
133. ביני לביני הגיעוני חוות-דעתם של חבריי השופטת פרוקצ'יה והשופט ג'ובראן וביקשתי לומר על חוות-דעת אלו דברים אחדים.
134. חבריי, כל אחד מהם בדרכו ובסגנונו, רומזים בחוות-דעתם כי אפשר תכליתו של החוק לא היתה תכלית ביטחונית - למיצער: לא היתה אך תכלית ביטחונית; כי לעת חקיקת החוק אפשר עמדה נגד עיני המחוקק אף תכלית של דמוגרפיה (ראו פיסקה 14 לחוות דעתה של השופטת פרוקצי'ה ופיסקה 24 לחוות-דעתו של השופט ג'ובראן). חברי השופט ג'ובראן אינו מסיק מדברים אלה כל מסקנה שהיא, ואילו חברתי השופטת פרוקצ'יה סוברת כי "גם אם אין בו [בשיקול הדמוגראפי] כדי לשלול את אמינות השיקול הביטחוני, אפשר שיש בו כדי להקרין על משקלו ועוצמתו".
135. עמדה זו של חבריי נשללה מכל-וכל בחוות-דעתו של חברי הנשיא ובחוות דעתי שלי, ואף עתה מתקשה אני לקבל את עמדתם של חבריי. הצעת החוק, הוראות החוק, תיקוני החוק, ועל כל אלה - טיעוני המדינה לפנינו, כל אלה מורים כולם באצבע על-כי תכליתו של החוק תכלית ביטחונית היא. חילופי הדברים שנשמעו בכנסת לעת חקיקתו של החוק אין בהם כדי לשנות תכלית זו. יתר-על-כן: הנושא הדמוגראפי לא נדון כלל על-ידינו וממילא לא נדרשנו להכריע בו. מה טעם אפוא מזכירים חבריי נושא זה בחוות-דעתם? מה טעם מצאו חבריי להידרש לנושא על-דרך של נוגע-לא-נוגע ולהעיב על דיוננו בעננה? ואם לא שמענו טיעונים מלאים בנושא השיקול הדמוגראפי, כיצד נדע מה מישקלו של שיקול זה במיכלול השיקולים? אכן, אם ביום מן הימים תחקוק הכנסת חוק הגירה שאחת מתכליותיו תהא שמירת הרוב היהודי במדינת ישראל, אפשר יידרש בית-המשפט לדיון-עומק בשיקול הדמוגראפי. ובית-המשפט ידון בנושא ויוכל לו. אלא שאין זה המצב בענייננו, שהרי לא נדרשנו לדון באותו נושא.
136. ועוד זאת: חברתי השופטת פרוקצ'יה מרחיבה דברים על אודות פסיקתו של בית-המשפט העליון בארה"ב בפרשת Korematsu, ולאחר שהיא מאפיינת את הפסיקה באותו מקרה כפסיקה ה"נחשבת בעיני רבים לאחת מן האפיזודות האפלות ביותר בהיסטוריה החוקתית של מדינות המערב", מוסיפה היא כי "הרוח המנשבת ברקע
--- סוף עמוד 184 ---
התפיסה החוקתית שהוחלה שם בדעת הרוב אינה זרה לטענות שנשמעו מפי המדינה בסוגיה שלפנינו", וכי "נישמר אנו מעשיית טעויות דומות". להזכירנו כי טענותיה של המדינה נתקבלו על דעתי ועל דעתם של מיקצת מחברי אף הם. ההיסטוריה האנושית כר נרחב היא למבקש לערוך השוואות, חלקן ראויות וחלקן שאינן ראויות. ואולם כבית-משפט נטל הוא המוטל עלינו ללמוד מן ההיסטוריה ולהימנע מטעויות העבר. אלא שבלימוד זה נדרשים לדוק פורתא ולבחון נסיבותיו של כל מקרה ומקרה לגופו פן נחטא לאמת ולמציאות החיים המורכבת שלפנינו. אשר לענייננו-שלנו, המרחק בין אותה פרשה היסטורית קשה עצובה לבין ענייננו-שלנו מרחק שנות אור הוא ומקובלת עלי, בהקשר זה, עמדתה של חברתי השופטת נאור. די אם נזכיר כי בפרשת Korematsu דובר בשלילת חירותם של למעלה ממאה אלף אזרחי ארה"ב מבלי שהוכחו סיכוני ביטחון הנשקפים מהם. ענייננו-שלנו הוא, נזכור, במניעת כניסתם אזרחים זרים שעה שהוכחו סיכוני ביטחון ואזרחי ישראל רבים נרצחו ונפגעו. ההבדל בין המקרים כה זועק הוא עד שאין צורך להרחיב בו.