"The freedom to marry has long been recognized as one of the vital personal rights essential to the orderly pursuit of happiness by free men. Marriage is one of the "basic civil rights of man," fundamental to our very existence and survival. Skinner v. Oklahoma, 316 U.S. 535, 541 (1942). See also Maynard v. Hill, 125 U.S. 190 (1888)."
(Loving v. Virginia, 388 U.S. 1, 12 (1968); וראו גם Griswald v. Connecticut, 381 U.S. 479 (1965)).
כך ציין גם בית-המשפט לערעורים האנגלי, ביחס לעיכוב זכותו של עציר להינשא למי שאמורה לשמש עדה במשפטו, כי:
"The right to marry has always been a right recognised by the laws of this country long before the Human Rights Act 1998 came into force. The right of course is also enshrined in art 12 of the convention." (R (on the application of the Crown Prosecution Service) v. Registrar General of Births, Deaths and Marriages, [2003] 1 All ER 540 (C.A., 2002).
--- סוף עמוד 196 ---
6. הזכות לחיי משפחה, הינה זכות שהוכרה גם במשפט הישראלי כאחת מזכויות היסוד של האדם, אשר על רשויות המדינה להימנע מפגיעה בה, ללא סיבה ראויה. כך, במספר רב של פסקי-דין, התייחס בית-משפט זה, לצורך לשמור על האוטונומיה המשפחתית ולהימנע, ככל הניתן, מהתערבות בה. כך, באשר מדובר ביחסים שבין ההורים ובין ילדיהם, נקבע בע"א 232/85 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מ(1), 17, כי "בעיני המשפט, התא הבסיסי הוא המשפחה הטבעית" (וראו גם ע"א 7155/96 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נא(1) 161, 175); במקביל, לעניין הזכות לנישואין ולמשפחה, קבע חברי השופט מ' חשין (כתוארו אז), בבג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 782 (להלן: עניין סטמקה), כי:
"ענייננו-שלנו, נזכור, נסב על זכות-יסוד שקנה היחיד – כל יחיד – לנישואין ולהקמת משפחה. למותר כי נזכיר שזכות זו הוכרה באמנות בין-לאומיות המקובלות על הכול; ראו: סעיף 16(1) להכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, 1948; סעיף 12 לאמנה האירופית על זכויות אדם; סעיף 2.23 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות, 1966. עוד על הזכות, ראו: אמנון רובינשטיין, הזכות לנישואין, עיוני משפט ג' (תשל"ג-1973), 433; Irene Fahrenhorst, Family Law as Shaped by Human Rights, T.A University Studies in Law vol. 12 (1994) 33.."