--- סוף עמוד 218 ---
לציבור שלם, נדרשת בחינה כוללת על יסוד נתונים שהוצגו, באמצעות אמות מידה של ניתוח הסתברותי אובייקטיבי. זהו המקרה שלפנינו.
בחינת השיקול הבטחוני בהליך דו-שלבי
11. בחינת משקלו של השיקול הבטחוני ראוי שתיעשה בהליך דו-שלבי. ראשית, יש לבחון את מידת אמינות הטענה בדבר "צרכי בטחון". יש לברר האם שיקולי בטחון שהועלו אינם משמשים, לאמיתו של דבר, כסות לתכליות אחרות, שונות לגמרי, שהן אלה שהינחו, בפועל את החקיקה הפוגענית. שנית, בהנחה כי נמצא שהשיקול הבטחוני הוא אמין, עלינו להעריך, על יסוד נתונים שהוצגו, מהי עוצמתו של השיקול הבטחוני מבחינת היקף ההסתברות כי הסיכון העומד בבסיסו אכן יתממש באם המדיניות הכרוכה בפגיעה בזכות לא תיושם, או לא תיושם במלואה. ההליך הדו-שלבי לבחינת השיקול הבטחוני בנוי, איפוא, משני רבדים: בחינת אמינותו בשלב ראשון; ובחינת עוצמתו בשלב השני.
12. בחינה דו-שלבית זו של טענת המדינה בדבר צרכי בטחון נעשתה על ידי בית המשפט, עת נדרש להכריע בדבר חוקיותו של תוואי גדר ההפרדה בענין בית סוריק (שם) ובפרשת אלפי מנשה (בג"צ 7957/04 מראעבה נ' ראש ממשלת ישראל ([פורסם בנבו], פסקאות 62-65 לפסק הדין). בפרשת בית סוריק נבחנה בשלב ראשון עצם אמינותו של השיקול הבטחוני ביחס לטענת העותרים לפיה השיקול האמיתי בהקמת הגדר אינו בטחוני, כנטען על ידי המדינה, אלא מדיני, ומטרתו היא לספח שטחים מהגדה המערבית אל שטחי ישראל המצויים מעברו המערבי של הקו הירוק. בענין זה קבע בית המשפט כי הוכח שהקמת הגדר היא פרי שיקולים בטחוניים ולא מדיניים (ענין בית סוריק, עמ' 830-1; ענין אלפי מנשה, פסקה 62). נפסק כי ההחלטה על הקמת גדר לא עלתה כרעיון פוליטי בדבר סיפוח שטחים, אלא נבעה מצרכים צבאיים-בטחוניים, וכאמצעי הכרחי להגנת המדינה ואזרחיה. בשלב שני נבחנה עוצמת הצורך הבטחוני-צבאי בהקמת הגדר ובתוואי שנבחר לה ביחס למידת הפגיעה בזכויות התושבים המקומיים הכרוכה בהגשמתו של צורך זה. בחינת עוצמה זו של האינטרס הציבורי נכרכה במלאכת האיזון שבה נשקל הצורך הציבורי לעומת הזכות הנפגעת, ונבחרה נקודת איזון אשר אינה מייחסת ערך מוחלט לאף אחד מן הערכים המתמודדים, אלא מאזנת ביניהם על פי יחסיות משקלם וחשיבותם כפי שנגזר מתפיסה חוקתית, החותרת להרמוניה בין זכויות הפרט לצורכי הכלל. בחינה דו-שלבית מעין זו יש לערוך גם במקרה שלפנינו.
--- סוף עמוד 219 ---