--- סוף עמוד 221 ---
שהביאה לחקיקתו עדיין היה מדובר בשיקול לגיטימי, ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית:
"גם אם תכליתו הדומיננטית של החוק היתה דמוגרפית – מה שאין כן פני הדברים – הרי שתכלית זו עשויה לעלות בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית..." (פסקה 169 לסיכומי המדינה מיום 16.12.2003 בבג"צ 7052/03).
מאחר שהמדינה, על פי הצהרתה, לא הסתמכה על השיקול הדמוגרפי כיסוד לחקיקה העומדת כאן למבחן, פטורים אנו מהעמדת שיקול זה במבחן החוקתי. עם זאת, השיקול הדמוגרפי צף ועלה ברקע הליכי החקיקה של החוק, וקשה להשתחרר מן הרושם, חרף כפירתה של המדינה בענין זה, כי היתה לו נוכחות במשקל כזה או אחר בתהליך גיבושו של ההסדר הגורף המונע כניסתם של בני זוג פלסטינים מן האיזור לישראל במסגרת איחוד משפחות.
ניתן לומר, אפוא, כי השיקול הבטחוני שמטרתו למנוע ניצול לרעה של הליך איחוד המשפחות לשם הגברת הפעילות החבלנית בשטחי ישראל הוא, כשלעצמו, שיקול אמין, ויש לו יסוד בנתונים שהובאו. עם זאת, אפשרות קיומו של מניע נוסף ברקע חקיקתו של החוק, גם אם אין בו כדי לשלול את אמינות השיקול הבטחוני, אפשר שיש בו כדי להקרין על משקלו ועוצמתו.
עוצמת השיקול הבטחוני
15. בחינת עוצמת השיקול הבטחוני צריכה לתת מענה לשאלה האם ישנה הצדקה בעטיו לפסילה גורפת של כניסת פלסטינאים תושבי האיזור לישראל במסגרת איחוד משפחות. שאלה זו נבחנת מעבר להערכות הכלליות שהובאו בידי גורמי הבטחון, על פי מערך נתונים עובדתיים שהוצגו, וניתוחם באמות מידה של הסתברות אובייקטיבית. אומר כבר עתה כי, לטעמי, מערך הנתונים כפי שהוצג בידי המדינה אינו מצדיק איסור גורף על כניסת בני זוג פלסטינאיים לארץ במסגרת איחוד משפחות, שמשמעותו פגיעה גורפת בזכויות אדם של אזרחי ותושבי ישראל. המדינה לא השכילה להרים את הנטל המוטל עליה לשכנע כי בנסיבות הענין עוצמת הסיכון הבטחוני מצדיקה את הפגיעה הקשה והגורפת בזכות למשפחה הנגרמת לתושבי הארץ שנמנע מהם להתאחד עם בני זוגם. אלה הטעמים למסקנה זו:
--- סוף עמוד 222 ---
שיעור החשודים במעורבות בפעילות עויינת מבין בני זוג פלסטיניים
16. בסיכומיה, טוענת המדינה כי "בפיגועים שבוצעו בסיוע תושבי האזור... נהרגו 45 ישראלים, ונפצעו 124". בהתאם, "23 מתושבי האזור, אשר קיבלו מעמד בישראל עקב איחוד משפחות, היו מעורבים בסיוע ממשי לפעילות עוינת נגד ביטחון המדינה" (פסקה 17 לסיכומי המדינה מיום 16.12.03 בבג"צ 7052/03). מתוך 148 פיגועי התאבדות, ב-25 ארועים היו מעורבים תושבי איזור שקבלו מעמד מכח איחוד משפחות. בתשובת המדינה מיום 7.2.2006, הועמד מספר הנחקרים במעורבות בפעילות טרור מתוך תושבי האזור בעלי מעמד מכוח איחוד משפחות, על 26 במספר. כמו כן, לגבי 42 תושבי אזור נוספים, לא הוארכה אשרת שהייתם בישראל בעקבות "מידעים מודיעיניים אשר הצביעו על מעורבותם בפעילות טרור או על קיום קשרים שוטפים עם פעילי טרור" (פסקה 29 לתשובת המדינה מיום 7.2.06 בבג"צ 7052/03). בגדר אותם 26 חשודים כמעורבים, מביאה המדינה את עניינם של שישה נושאי תעודות ישראליות שמעמדם הושג במסגרת הליך איחוד המשפחות, הנחשדים בביצוע פיגועים ובסיוע לביצועם. דוגמאות פרטניות אלה אינן מגלות מהי מהות מעורבותם של השישה בתכנון הפיגועים או בביצועם, ולא ניתן ללמוד מן הכתוב האם מדובר בפיגועים שהוצאו אל הפועל, או סוכלו, ומה עלה בגורלם של השישה. גם לגבי 20 החשודים האחרים במעורבות בפעילות טרור, לא הוצג מידע כלשהו באשר לגורל חקירתם.