ראשית, בהעדר נתונים על שיעור מעורבות בפעילות טרור מקרב עובדים פלסטינאיים, קשה לקבל כפשוטה את נקודת המוצא כי הסיכון מבני הזוג הפלסטינאיים שרכשו תושבות בישראל עולה על זה הצפוי מהעובדים הפלסטינאיים. לבן הזוג המעורב בטרור צפוי הפסד ניכר לא רק בעונש שייגזר עליו אלא אף באובדן אפשרי של מעמדו בישראל והיכולת לחיות בחיק משפחתו בתחומי המדינה. העובד, לעומתו, יסתכן בענישה ובאובדן מקום עבודתו ובהיתר כניסה לישראל בעתיד. הסיכון לאובדן המעמד בישראל והיכולת לממש בה את חיי משפחה מהווה ללא ספק גורם מרתיע ביחס לבן הזוג, ואפשר שיש בכך כדי להסביר את המספר הקטן, יחסית, לאורך שנים של החשודים במעורבות טרור מקרב פלסטינים בעלי מעמד בארץ מכח איחוד משפחות.
שנית, במסגרת אמצעי הפיקוח המונהגים לצורך התמודדות עם פוטנציאל הסיכון, ניתן לברור אמצעי בטחון מתאימים, להחילם גם על בני זוג פלסטיניים אשר לא רק יועמדו
--- סוף עמוד 224 ---
לבחינה אינדיבידואלית קודם לכניסתם לארץ, אלא יהיו נתונים לפיקוח הרשויות גם בשלב ישיבתם בארץ, כדי להקשות על זמינותם ונגישותם לארגוני טרור. בגידרם של אמצעי הפיקוח ניתן לכלול גם אמצעי ביטול של אשרות שהייה מקום שישנו מידע מבוסס על סיכון הצפוי ממי שקיבל היתר ישיבה בישראל מכח איחוד משפחות. אמצעי פיקוח מידתיים על אוכלוסיית בני הזוג הפלסטיניים המבקשים להתיישב בארץ במסגרת איחוד משפחות ניתנים להחלה בדומה לאלה המוטלים על העובדים הפלסטיניים, תוך שינויים המתחייבים מטיב הענין. בין שלילה גורפת של היתרי כניסה, לבין מתן היתר גורף לכך, קיים מיתחם ביניים שבגידרו ניתן לבצע בדיקות אינדיבידואליות מחמירות של המבקשים טרם כניסתם, ולהטיל על אלה שכניסתם הותרה אמצעי פיקוח שונים באורח מתמשך בדרך שתענה באופן מידתי על הסתברות הסיכון.
מעורבים בטרור מקרב אזרחי ישראל
18. אין להתעלם גם מהנתונים שהביאה המדינה לפיהם 247 מקרב ערביי ישראל, תושביה ואזרחיה, נמצאו מעורבים בפעילות טרור חבלנית כנגד תושביה היהודיים של ישראל (פסקה 29 לתשובת המדינה מיום 7.2.06 בבג"צ 7052/03). אזרחי ישראל, יהודים וערבים, נהנים מאותן זכויות אדם וחירויות המוענקות במשטר החוקתי במדינה. האוכלוסיה הערבית-ישראלית היא אוכלוסיה נאמנה ושוחרת שלום, גם אם יש בתוכה מיעוט קטן המנצל את חירותו האזרחית ומתערב במאבק טרור רצחני. בשל מיעוט קטן זה לא עלה על דעתו של איש לפגוע בזכויותיה האזרחיות של האוכלוסיה הערבית בישראל, הגם שעל פי הנתונים, מספרם של ערביי ישראל המעורבים בפעילות טרור גדול במושגים מוחלטים פי 9 מחלקם של בני זוג פלסטינים שרכשו מעמד מכח איחוד משפחות. כשם שלא יעלה על הדעת להניח כי הסיכון הצפוי ממיעוט קטן של אזרחים מקומיים יביא לפגיעה גורפת באוכלוסיה שלמה של ערביי ישראל, תושביה ואזרחיה, באותה מידה קשה למצוא הצדקה לפגיעה גורפת בחלקים מאותה אוכלוסיה ממש, תושבים ואזרחים בישראל, כאשר הדבר אמור באיחוד משפחות עם בני זוג מהאיזור. הבחינה האינדיבידואלית שנועדה לאתר סכנה פוטנציאלית הצפויה מפלוני, גם אם לא תסיר את הסכנה במלואה, בודאי תפחית את ממדיה ההסתברותיים לרמה כזו אשר תשלול בסיס חוקתי לפגיעה גורפת בזכויות אדם למשפחה. ראוי להביא ליחסיות אמיתית ושקולה בין מידת הסכנה הבטחונית הנותרת לאחר הפעלת אמצעי הבקרה האינדיבידואליים, לבין ההגנה על זכויות אדם הכרוכה בפגיעה סלקטיבית בלבד, מקום שאותר פוטנציאל סיכון אמיתי בפלוני או אלמוני.