--- סוף עמוד 225 ---
עוצמת השיקול הביטחוני - מסקנות
19. המסקנה המתבקשת מהדברים שהובאו הינה כי המדינה לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי הפגיעה הגורפת בזכות החוקתית של האדם עומדת במבחן המידתיות של פיסקת ההגבלה. הסתברותו של הסיכון הבטחוני מכניסתם של פלסטינים לישראל במסגרת איחוד משפחות אינו בעל עוצמה כזו המצדיקה את הטלת האיסור הגורף על ידי החוק, המונע, ככלל, ולמעט חריגים מעטים, את איחוד המשפחות. האיסור הגורף אינו מידתי ביחס לעוצמתה של זכות האדם הנפגעת לחיי משפחה הנתונה לבן הזוג הישראלי תושב ואזרח הארץ. מהנתונים שהובאו לעיל קשה לאתר קו מדיניות רציונלי בגישתה של המדינה לסיכון הבטחוני הקיים, בהינתן התייחסותה השונה לקבוצות סיכון שיש בהן מן המאוחד ומן המשותף. היא מסכינה עם קיומם של סיכונים העולים על אלה הצפויים מבני זוג פלסטיניים בלא הטלת איסורים גורפים, אך אינה נמנעת משלילה כמעט טוטלית של איחוד משפחות באופן שאינו תואם ליחסיות הסיכון הצפוי מכך.
התמקדותו של החוק באוכלוסיית בני זוג מהאיזור אינה מתיישבת עם מדיניות המדינה ביחס לגורמי סיכון שאינם פחותים, ואולי אף עולים על אלה הנובעים מאיחוד משפחות. בהקשרים אחרים, המעלים סיכונים משמעותיים, נמנעת המדינה מפגיעה גורפת. היא מבקשת לפזר את הסיכון בצורה מושכלת ומידתית ככל הניתן. לא כן ביחס למבקשי איחוד המשפחות. הדבר מעלה את החשש כי תכליתו האמיתית של החוק אינה חופפת במלואה את התכלית הבטחונית הנטענת, וכי עוצמתו של השיקול הבטחוני אינה משמעותית כפי שנטען. נוכח אלה, מבחניו של החוק אינם מתיישבים עם נקודת האיזון הראויה בין עוצמת האינטרס הבטחוני למידת הפגיעה בזכות האדם (ג' דוידוב, י' יובל, א' סבן וא' רייכמן "מדינה או משפחה? חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג – 2003" משפט וממשל ח(2) (2005) 671-672;
J. Tussman & J. tenBrock, “The Equal Protection of the Laws”, 37 Calif. L.
Rev. 341 (1949) 344-353).
20. בנסיבות ענין זה, במישוואת האיזון הנדרשת לבחינת יסוד המידתיות שבפיסקת ההגבלה ניצבת זכות האדם הנתונה לבן הזוג הישראלי במעלה גבוהה מזו בה ניצב האינטרס הבטחוני הנגדי. עוצמת השיקול הבטחוני אינה מצדיקה פגיעה גורפת בזכות בן הזוג הישראלי לחיי משפחה בישראל. המידתיות מצדיקה התחשבות בערך הבטחון, אולם התחשבות יחסית הנגזרת מעוצמת הסיכון ומתחשבת בעוצמתה
--- סוף עמוד 226 ---