--- סוף עמוד 255 ---
העותרים, ולפי הכללים הנקוטים בידינו, יש ליתן להן משקל רב (ראה: בג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק נ' ממשלת ישראל, פ"ד נח(5) 807, 845-844; בג"ץ 258/79 עמירה נ' שר הבטחון, פ"ד לד(1) 90, 93-92). מה גם שהערכות אלו אומצו על-ידי המחוקק.
בהקשר זה, יש לייחס משקל גם ל"נורמה הבין-לאומית שלפיה שום מדינה אינה נוהגת להכניס לשטחה אנשים שיש להם זיקות לצד הלוחם כנגדה בעת עימות מזוין", נורמה אשר חלה גם על הגירה לצורכי נישואין (רובינשטיין ואורגד, בעמ' 316 ו-320).
בה בעת, יש להביא בחשבון את העובדה שמדובר בחוק זמני (בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' ראש הממשלה, פ"ד נט(2) 481, 553), ואת הסייגים שהוכנסו בחוק לאחרונה, אשר מיתנו את פגיעתו ואפשרו מתן מעמד בישראל לאוכלוסיות שהסיכון הביטחוני הנשקף מהן פחות.
לאור מכלול השיקולים דלעיל ובהתחשב במידת הזהירות והריסון שעל בית המשפט לנקוט בבואו לבטל חקיקה ראשית (ראה: בג"ץ 4769/95 מנחם נ' שר התחבורה, פ"ד נז(1) 235, 263), אני סבור שהחוק עומד במבחן המידתיות הקבוע בפסקת ההגבלה שבחוק היסוד (על שלושת מבחני המשנה שלו), ואין עילה לבטלו.
7. לפיכך, אני מצטרף למסקנתו של המישנה לנשיא (בדימ'), השופט מ' חשין, שיש לדחות את העתירות. אני מצטרף גם להמלצתו של חברי, כי תישקל הכללתו בחוק של חריג המאפשר, במקרים הומניטאריים מיוחדים ובהיעדר כל חשש לסיכון בטחוני, מתן מעמד בישראל.
ש ו פ ט
השופט א' ריבלין:
ההכרזה
1. חברי, הנשיא א' ברק, מבקש לסיים את פסק-הדין בקביעה כי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק האזרחות והכניסה לישראל או חוק האזרחות) בטל. בהכרזה זו אין היום צורך.
--- סוף עמוד 256 ---
"חוק זה" – כך נקבע בחוק האזרחות – "יעמוד בתוקפו עד יום ב' בניסן התשס"ו (31 במרס 2006)" (עם הארכה קצובה בשל הבחירות שנתקיימו). סעיף פקיעה זה שבחוק (Sunset provision) קובע כי החוק בטל מששקעה שמשו. שוב אין צורך שנורה על כך. ואם איני מסיים כאן את חוות-דעתי, הרי זה בשל שתיים אלה: ראשית, אני מניח כי השותפים לעמדת חברי הנשיא סבורים שאם לא עכשיו, נדרש לחוקתיות החוק אם וכאשר יוארך. ושנית, וחשוב לא פחות, איני יכול לפטור עצמי מלהתייחס לעמדות העקרוניות שהביעו חברי הנשיא א' ברק מזה, וחברי המשנה לנשיא מ' חשין מזה. זאת, משום שהדרך בה הולכים שניהם, שונה – כל אחת במובנים אחרים – מדרכי.