57. פסקת ההגבלה היא חלק בלתי נפרד מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. זכותו של האדם וחוקתיות הפגיעה בזכות זו יונקות מחוק היסוד עצמו. הן את זכויות האדם והן את פסקת ההגבלה יש לפרש על פי עקרונות היסוד ומטרות היסוד של חוק היסוד (סעיפים 1 ו-1א לחוק היסוד). עמדתי על כך בפרשת בנק המזרחי המאוחד בצייני:
"הזכות החוקתית והפגיעה כדין בה יונקים ממקור משותף... הן הזכות החוקתית והן ההגבלה שעליה כפופות לעקרון היסוד שעליו בנוי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (סעיף 1) ולמטרותיו (סעיפים 1א ו-2)" (שם, עמ' 433).
אכן, זכויות האדם ויכולת הפגיעה בהן יונקות מאותו מקור. הן משקפות אותם ערכים. אמת, זכויות האדם אינן מוחלטות. ניתן להגביל את מימושן. אך להגבלה על מימוש זכויות אדם, יש גבולות (ראו בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ, פ"ד נב(1) 289, 347; להלן – פרשת קונטרם; פרשת דיזיין (פסקה 11); פרשת המועצה האזורית חוף עזה, עמ' 545). גבולות אלה מעוגנים בפסקת ההגבלה.
58. ההגבלות על מימושן של זכויות האדם החוקתיות הן מסוגים שונים. אחד הסוגים המקובלים והידועים הוא ביטחון המדינה ושלום הציבור. אלה הם אינטרסים ציבוריים המצדיקים חקיקה שיש בה כדי להגביל זכויות אדם. "ביטחון הוא ערך יסוד בחברתנו. ללא ביטחון לא ניתן לשמור על זכויות אדם" (השופטת ד' דורנר בבג"ץ 5627/02 סייף נ' לשכת העיתונות הממשלתית, פ"ד נח(5) 10, 76; להלן – פרשת סייף). עמדתי על כך באחת הפרשות:
--- סוף עמוד 55 ---
"חוקה אינה מרשם להתאבדות, וזכויות האזרח אינן במה לכיליון לאומי... זכויות האזרח יונקות מקיומה של המדינה, ואין להפכן לקרדום לחיסולה" (ע"ב 2/84 ניימן נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה, פ"ד לט(2) 225, 310).
ובפרשה אחרת ציינתי:
"אין מנוס – בחברה דמוקרטית שוחרת חופש וביטחון – מאיזון בין החירות והכבוד לבין הביטחון. אסור שזכויות האדם ייהפכו לקרדום לשלילת ביטחון הציבור והמדינה. נדרש איזון – איזון עדין וקשה – בין החירות והכבוד של הפרט לבין ביטחון המדינה וביטחון הציבור" (דנ"פ 7048/97 פלונים נ' שר הביטחון, פ"ד נד(1) 721, 741; ראו גם בג"ץ 7015/02 עג'ורי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נו(6) 352, 383; להלן – פרשת עג'ורי).
אכן, "זכויות האדם אינן מרשם לכיליון לאומי" (פרשת קונטרם, עמ' 347). "צרכיה של החברה ומטרותיה הלאומיות עשויות לאפשר פגיעה בזכויות האדם" (פרשת המועצה האזורית חוף עזה, פסקה 59). ניתן לפגוע בזכות של בן זוג ישראלי-ערבי לממש בישראל את חיי המשפחה שלו, וניתן להפלותו אם צורכי הביטחון מצדיקים זאת. לשם כך חייב החוק הפוגע לקיים את תנאיה של פסקת ההגבלה. לבחינת תנאים אלה נפנה עתה.