ח. שלבי הבחינה החוקתית: (3) הסעד או התרופה
97. השלב האחרון בבחינה החוקתית הוא שלב הסעד או התרופה. הגענו למסקנה כי הופרה זכות חוקתית המעוגנת בחוק-יסוד. קבענו כי הפרה זו אינה מקיימת את התנאים של פסקת ההגבלה. עתה עלינו לקבוע את תוצאותיה של אי החוקתיות. הקביעה כי חוק פוגע שלא כדין בזכות חוקתית, באשר הוא אינו מקיים את דרישות פסקת ההגבלה, אין משמעותה, מניה וביה, כי דינו של החוק בטלות, ולאלתר. לבית המשפט נתון שיקול דעת באשר לסעד הראוי במצב זה (ראו פרשת מנהלי ההשקעות, עמ' 414-413; דברי השופט א' מצא בבג"ץ 9098/01 גניס נ' משרד הבינוי והשיכון [פורסם בנבו]). שיקול דעת זה משתרע הן לעניין הכרזת הבטלות עצמה, והן לעניין מועד כניסת הבטלות לתוקף. בית המשפט אינו חייב להורות על ביטול החוק כולו. הוא רשאי להורות על הפרדתו של החוק, כך שיבוטלו אותן הוראות מן החוק הלוקות בפגם החוקתי, תוך הותרת יתר ההוראות בתוקפן. את זאת ראוי לעשות כאשר להוראות הנותרות קיים טעם עצמאי, ואין בהפרדה כדי להביא לשיבוש תכליתו של החוק (ראו ברק, פרשנות חוקתית, עמ' 737-736). בית המשפט אף רשאי להורות על דחייה במועד כניסת הבטלות לתוקף. השעיה זו של הכרזת הבטלות נחוצה מקום בו בטלות בעלת תחולה מידית עשויה להביא לפגיעה קשה באינטרס הציבורי, וכן על מנת לאפשר למחוקק פרק זמן מתאים לקביעתו של הסדר חלופי אשר יעמוד בדרישות החוקתיות (ראו פרשת ועדת המעקב העליונה, פיסקה 27; פרשת מנהלי ההשקעות, עמ' 416;
--- סוף עמוד 84 ---
פרשת צמח, עמ' 284). הסעד הראוי בנסיבות מעין אלו הוא אפוא השעיית הכרזת הבטלות (לעניין זה ראו י' מרזל "השעיית הכרזת הבטלות", משפט וממשל ט (תשס"ו) 39).
98. בענייננו, דעתי היא שאין מנוס מקביעה כי חוק האזרחות והכניסה לישראל בטל כולו. סעיף 2 לחוק הוא היוצר את הפגיעה האסורה בזכות. לכאורה, די היה בהוראה על בטלות סעיף 2, תוך הותרת יתר סעיפי החוק על כנם. אולם יתר סעיפי החוק אינם אלא חריגים להסדר הגורף הקבוע בסעיף 2. לפיכך, בהיעדר סעיף 2 מתרוקן חוק הוראת השעה מכל תוכנו. מה טעם בחריג מקום בו הכלל בוטל. המסקנה היא כי יש להורות על ביטול החוק כולו.
99. האם ראוי לאפשר למחוקק שהות לבחינת המצב שנוצר עקב בטלות החוק, ולבחון את קביעתו של הסדר חלופי, בדרך של דחיית מועד תחילתה? תשובתי על שאלה זו היא בחיוב. קביעתו של הסדר חלופי בסוגיה הרגישה אשר לפנינו מחייבת שקילה יסודית של מכלול שיקולים בעלי השלכה רחבה. ראוי לאפשר פרק זמן הולם לקביעתו של הסדר חלופי. אילו לא נקבע בחוק האזרחות והכניסה לישראל מועד לסיום תוקפו הייתי קובע כי בטלות החוק מושעית לפרק זמן של ששה חודשים. מכיוון שתוקפו של החוק פוקע ב-16 ביולי 2006 ראוי להשהות את הכרזת הבטלות עד למועד זה. אם הממשלה והכנסת יידרשו לתקופת זמן מוגבלת, שלא תעלה על ששה חודשים, כדי להערך לחקיקה ברוח פסק דיננו, והיא תבקש, לשם כך, לחוקק מחדש בלא שינוי את חוק האזרחות והכניסה לישראל, כי אז הנני קובע כי פסק דיננו מושעה לששה חודשים מיום כניסתו של החוק לתוקף.