--- סוף עמוד 91 ---
"המבחן הערכי" כמינוחו של חברי). אף לעניין מבחן משנה זה, שנינו מסכימים כי האיסור הגורף הקבוע בחוק האזרחות והכניסה לישראל מעניק יותר ביטחון לאזרחי המדינה ותושביה מהבדיקה הפרטנית. כן מסכימים אנו כי הבדיקה הפרטנית פוגעת פחות בזכויות בני הזוג הישראלים מאשר האיסור המוחלט. גדר הספיקות הוא איפוא זה: האם תוספת הביטחון המתקבלת במעבר מהבדיקה האינדיבידואלית (שנהגה בעבר) לאיסור הגורף (הנוהג על פי חוק האזרחות והכניסה לישראל) עומד ביחס ראוי לתוספת הפגיעה בכבוד האדם של בני הזוג הישראלים הנגרמת בשל מעבר זה? תשובתו של חברי הינה כי "תוספת הביטחון – ביטחון לחיים – שנותן בידינו האיסור הגורף אל-מול בדיקה פרטנית שכוחה מוגבל [הינה] ראויה" (פסקה 122). לעומתו, סבור אני כי תוספת הביטחון שמביא עימו האיסור הגורף אינה מידתית ביחס לתוספת הנזק הנגרמת לחיי המשפחה ולשוויון של בני הזוג הישראלים.
110. חברי מעמיד על הכף האחת את החיים עצמם. "עניינו הוא בחיים. בחיים ובמוות. בזכותם של תושבי המדינה לחיות. לחיות בביטחון. זכות זו של היחיד לחיים ולביטחון עוצמה רבה לה. ראשונה במלכות היא במיסדר זכויותיו של היחיד, וברי כי משקלה הכבד יש בו כדי להשפיע באורח מכריע על האיזון שבין הנזק לתועלת" (פסקה 120 לפסק דינו). לעומתה מעמיד הוא על הכף השניה את הזכות לקיים חיי משפחה (שם). אכן, מקובל עלי כי אם מעמידים חיים מול איכות חיים – יד החיים על העליונה. אך האם זו ההשוואה הראויה? אילו העמדנו כך את השאלה – חיים מול איכות חיים – היינו בוודאי קובעים כי מותר – אולי אף חייבים – לענות טרוריסט המהווה "פצצה מתקתקת" וזאת כדי למנוע פגיעה בחיים; כי מותר – אולי אף חייבים – להעביר את מקום המגורים של בן משפחה תמים של טרוריסט כדי להשפיע עליו להימנע מטרור ולמנוע פגיעה בחיים; כי יש להעמיד את גדר הביטחון במקום שהמפקד הצבאי ביקש להעמידו, שכן בכך מוגנים החיים של אזרחי המדינה וכל פגיעה באוכלוסיה המקומית – יהיה היקפה אשר יהא, כל עוד אינה פוגעת בחייהם ממש – אינה שיקול כנגד הפגיעה בחיי אזרחי המדינה. אך לא כך פסקנו, לא לעניין העינויים, לא לעניין תיחום המגורים, ולא לעניין פגיעתה של גדר ההפרדה במרקם החיים של התושבים המקומיים (ראו בהתאמה, פרשת הוועד הציבורי נגד עינויים; פרשת עג'ורי; פרשת בית סוריק). בפסקי דין אלה וברבים אחרים העמדנו תמיד את חיי האדם בראש דאגתנו. פסקנו כך, מתוך רגישות לטרור ולתוצאותיו. אכן, חיי אדם יקרים לכולנו; ורגישותנו לפיגועי הטרור היא חריפה כבעבר. פסקנו כפי שפסקנו, משום שאין להעמיד חיים מול איכות חיים. אין להעמיד קיום החיים לעומת מרקם החיים. בהעמדת דברים זו, יד החיים