הגירה בעקבות נישואין והקמת משפחה - הזכות החוקתית - כללי
--- סוף עמוד 120 ---
34. מחוקק ישראל לא היקנה לאזרחי ישראל זכות מכוח חוק כי בני משפחתם הזרים ייכנסו לישראל, יישבו בה ויהפכו אזרחיה. אך האם קנו אזרחי ישראל זכות זו ממקום אחר, וביתר דיוק: מכוחו של ערך כבוד האדם שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו? טענת העותרים היא, בתמצית ובהכללה, כי מֵעֵרך כבוד-האדם שבחוק-היסוד נגזרת זכותו של היחיד לנישואין ולחיי-משפחה, וכפועל יוצא מכך מוטלת עליה על המדינה חובה להתיר לבני-משפחתו הזרים של אזרח ישראל להתגורר עימו בישראל. יתר-על-כן, כך מוסיפים הם וטוענים: הוראת החוק שעניינה "תושבי האזור", הוראה היא המפלה לרעה את אזרחיה הערבים של המדינה, הוראה היא הפוגעת בשיוויון בין אזרחי המדינה, שכן הם ורק הם (למעט מקרים בודדים) נישאים לתושבי האזור. והואיל וחובת השיוויון בין אזרחי המדינה נגזרת אף היא מכבוד האדם, יימצא לנו כי הוראת החוק המייחדת עצמה אך לתושבי האיזור, אף היא פוגעת עמוקות בכבוד האדם. הנדרש מן האמור הוא, כי החוק המייחד עצמו ל"תושבי האיזור" ניגע בשני נגעים הפוגעים עמוקות בכבוד האדם: אחד, בהיותו פוגע בזכותם של אזרחי ישראל לחיי משפחה, ושניים, בהיותו פוגע בשיוויון שבין אזרחי ישראל. המסקנה הנדרשת מכל אלה היא - כך טוענים העותרים - שדין החוק להיבטל כחוק החותר עמוקות תחת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
35. טענותיהם של העותרים טענות כיבדות-משקל הן. טענות הן הנשמעות מעומק ליבם של אזרחי מדינה ערבים שנישאו לתושבי האיזור והמבקשים לחיות עם בני-זוגם בישראל. נתרגם טענות אלו לשפתנו - שפת המשפט - והשאלה שתציג עצמה לפנינו מלוא קומתה היא: האם חבה היא המדינה חובה מכוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו - ביתר דיוק: מכוחו של ערך כבוד האדם שבחוק-היסוד - להתיר לבני-זוגם הזרים של אזרחי ישראל - יהודים ושאינם-יהודים - להגר לישראל, לקבוע בישראל את מקום ישיבתם קבע. ודוק: אין אנו מדברים בפיסקת ההגבלה ובאיזונים הנדרשים מהתנגשות בין כבוד האדם לבין אינטרסים הנוגדים אותו. מדברים אנו עתה בהיקפו של כבוד האדם שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מעיקרו של החוק. לחלופין, גם אם אמרנו כי ערך כבוד האדם מקנה לאזרח ישראל זכות כי בן זוגו הזר יעשה מישכנו קבע בישראל, שאלה נוספת היא אם זכות זו עומדת לו בעת מלחמה ועימות מזוין, או אם מוגבלת זכותו זו של האזרח בסמכותה של המדינה שלא להתיר ל"נתיני אוייב" להיכנס ארצה ולהתגורר בה קבע. וגם כאן, נדגיש, מדברים אנו בהיקפה של הזכות לכבוד מעיקרה.