--- סוף עמוד 122 ---
כוח ואוֹן מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. המושג זכות חוקתית משמיע אותנו זכות נעלה על חוק, זכות שהמחוקק - כמחוקק - לא קנה רשות וסמכות להתערב בה אלא כחריג שהותר בחוקה גופה, ובישראל - בחוק היסוד עצמו. לעניין זה אין צורך להידרש לסוגיה אם חוקי היסוד כולם מהווים חוקה של ממש. די לנו בכך שחוק-היסוד שלפנינו, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הכל מסכימים כי הזכויות שבו שוריינו שיריון מהותי מפני התערבותה של הכנסת. ראו ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221. וכך, בקובענו כי זכות פלונית עטתה אדרת של זכות חוקתית - או של זכות-יסוד - כמו-אומרים אנו למחוקק: היזהר והישמר. תחום זה תחום החוקה הוא. ובהרחיבנו את תחומיה של זכות-היסוד - כפי שמבקש חברי הנשיא לעשות - מצמצמים אנו ממילא את תחומי סמכותו של המחוקק ומונעים אנו אותו - בכפיפות לתנאים שנימנו בפיסקת ההגבלה - לחוקק חוקים הפוגעים בהסדר שנקבע בחוקה באותו תחום. האם ראוי לנו כי כך נצמצם את סמכותו של המחוקק? לעניין זה שומה עלינו להבחין בין זכויות לזכויות. אכן, יש זכויות וערכים - זכויות וערכים אוניוורסליים - שראוי לה לסמכות המחוקק כי תהיה מוגבלת בהם. כך הם, למשל, ערכי השיוויון והחירות האישית. ואולם הרחבת-יתר של הזכויות במובנן הראשוני, והחלת ההגנה החוקתית על כל נגזרותיהן, פירושה הוא פגיעה בסמכותה של הכנסת שנבחרה לחוקק חוקים. וכך, ככל שנרחיב את תחומיהן של זכויות היסוד, כן נגביל את סמכותה של הכנסת לחוקק חוקים. בצדק ציין השופט זמיר כי:
[]חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק לא באו לעשות את חוקי הכנסת טרף קל לכל מי שדעתו אינה נוחה מחוק. חוק הכנסת כבודו במקומו מונח: עדיין החוק מבטא את רצון הריבון, הוא העם, ולכן החוק הוא ההולך לפני המחנה, ובו גם בית המשפט... כבוד האדם אינו צריך לדחוק את כבוד החוק (בג"ץ 7111/95 מרכז השלטון המקומי נ' הכנסת, פ"ד נ(3) 485, 496).
ראו עוד: בג"ץ 3434/96 הופנונג נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד נ(3) 57, 68-67, וחילוקי הדעות שנתגלעו בע"פ 4424/98 סילגדו נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 529.
39. אמת נכון הדבר: במדינות שנתכוננה בהן חוקה פורמלית, רשאית ומוסמכת היא הרשות המכוננת לכלול בחוקה הסדרים פרטיקולריים המעניקים זכויות שעל-דרך הכלל נתקשה לכנותן "זכויות-יסוד". הסדרי חוקה אלה אין עניינם ערכי-יסוד