אמנם סניף של בנק איננו אישיות משפטית נפרדת מאישיותו המשפטית של הבנק, אולם יש ומן הראוי לראות בכל סניף יחידה בפני עצמה... לפיכך – במישור יחסי הלקוח עם הבנק – יש לראות בפעולות מנהלו של הסניף משום פעולות הבנק עצמו, בהיות המנהל אורגן של אותה יחידה ארגונית – סניף הבנק.
אשר-על-כן, אם המשיכה מהחשבון נעשתה על-ידי שטרן שלא בהרשאת לקוח, חייב הבנק להשיב את הסכום שנמשך."
--- סוף עמוד 23 ---
במקרה שלנו, כפי שכבר צויין, הבנק הסכים לקבל על עצמו את האחריות למעשי רוט (בכפוף לטענותיו בגין התיישנות, אשם תורם וכדו'). משכך, אין לנו אף צורך לדון בשאלת שליחותו של רוט וחיובו את הבנק בפעולותיו, או לשאלת רשלנות הבנק. כך או כך, הבנק הסכים לכסות את כל הסכומים שיוכח כי רוט משך מחשבונות לקח. מטעם זה איני נדרש גם לטענות הצדדים בדבר תחולת סעיף 42א' לפקודת הראיות בענייננו.
לאור האמור, אני קובע כי על הבנק להשיב לתובעים את הסכומים המפורטים לעיל, אלא אם כן ייקבע בפסק דין זה במפורש שרוט לא ביצע פעולות מסוימות. לטענות הבנק בדבר התיישנות, מניעות ואשם תורם, אתייחס להלן.
התיישנות, מניעות, ואשם תורם - כללי
28. בעניין הטענות בפרק זה, נפתח במערכת היחסים המיוחדת שבין הבנק והלקוח.
"מערכת היחסים שבין לקוח (ולדידי, אף מי שאינו לקוח) לבין בנק היא מערכת יחסים מיוחדת, הנובעת מהאמון שרוחש הציבור הרחב כלפי מוסד זה. הבנק ופקידי הבנק נתפסים בעיני הציבור כסמכות מקצועית, בין היתר בשל כך שברשות הבנק לא אחת מידע אשר אינו נגיש לציבור הרחב; הבנק כמוסד כספי הוא גם בעל כישורים מיוחדים ואמצעים טכניים שאינם נחלתו של הפרט. כל אלה עשויים לאפשר לבנק למנוע נזקים מלקוחותיו, בעוד שלנפגע הפוטנציאלי אין יכולת דומה. מאחר שהפרט רוחש במקרים רבים אמון מיוחד לבנק, מאמין בכישוריו ובאמצעיו הטכניים ורואה בו גוף מעין ציבורי, נוטה הוא לעתים שלא לנקוט אמצעי זהירות מצדו להקדים פני נזק אפשרי, אפילו יש בכוחו לעשות כן... מכוח מערכת יחסים מיוחדת זו מוטלות על הבנק חובות מיוחדות, שאינן מוטלות על צדדים לחוזה רגיל."
(ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573, 585 (1994)).
בנוגע לתפקידו של הבנק ולהסתמכות הלקוח על פעולותיו, נאמר:
--- סוף עמוד 24 ---
"הבנקים ממלאים תפקיד מרכזי בחיי הכלכלה בישראל ובעולם המודרני בכלל, והם מתאפיינים בכשירות מקצועית, בנגישות למידע ובאמצעים טכניים העומדים לרשותם לצורך פעילותם. כל אלה, בצירוף התפקיד שהבנקים בישראל נדרשים למלא לעתים בביצוע מדיניות שלטונית ומשימות ציבוריות... מקנים להם בעיני הפרט מעמד מיוחד, "מעין-ציבורי", אשר בגינו הוא רוחש להם אמון ונוטה לסמוך על פעולותיהם בלא לדרוש ולחקור אחריהן."