(ע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל, פ"ד נט(2) 349, 369 (2004)).
29. התביעה שבפנינו הינה תביעה חריגה ויוצאת דופן. אין זה שכיח שפקיד בנק ימעל בחשבונות לקוחות בהיקף כל כך גדול כפי שנטען בתביעה זו. ניתן להזכיר בהקשר זה רק את המעילה שהייתה בבנק צפון אמריקה על ידי מנהל סניף הבנק בירושלים, משה שטרן, והמעילה שהייתה בבנק למסחר על ידי סגנית מנהלת מחלקת ההשקעות בסניף הבנק, אתי אלון. לא זכור מקרה של מעילה כלפי לקוח אחד בהיקף כספי כה גדול, כמו לקח. כפי שכבר נאמר, פקיד הבנק - הנתבע 2 - הודה במעשיו ונגזר דינו למאסר. הבנק אינו חולק על כך שאכן נגנבו כספים מחשבונות לקח. הבנק גם רואה עצמו אחראי לכסות את כל הכספים שנמשכו שלא כדין מחשבונות אלו. המחלוקת שבין הצדדים נסובה על היקף הכספים שנלקחו שלא כדין והפעולות שנעשו בחשבונות לקח. לשני הצדדים טענות שראויות להישמע. אין חולק שלקח הוא הנפגע ושפגיעתו פגיעה רבה. מצד שני, הבנק הודיע שהוא הגיע להסדרים עם כל הלקוחות האחרים שנמשכו כספים מחשבונותיהם שלא כדין. לקח הוא הלקוח היחיד שלא הגיע להסדר עימו מאחר שלטענת הבנק הוא מפריז ומגזים מאוד, חלק גדול מטענותיו של לקח הינו על דרך הערכה, הנחה, והסקה, ללא בסיס של ממש, ופעולות שונות שהוא טוען שנעשו על ידי רוט, נעשו למעשה על ידו. ענייננו הוא, אפוא, בירור הפעולות ומשיכות הכספים שנעשו בחשבונות לקח, ככל שאפשר לבררן, ולהשיב ללקח את המגיע לו, שכן עד היום לא קיבל כל כספים מהם בחזרה מהבנק.
מצב שבו לקח לא יקבל בחזרה את כל הכספים שנגנבו ממנו, לאחר קביעת היקפם, אפילו שכספים אלו נמשכו מחשבונו על ידי פקיד של הבנק שמעל, פקיד שהיה אחראי מערך ההשקעות בסניף, וזאת בטענה של התיישנות וטענות כיוצא באלה, הינו בלתי ראוי בנסיבות המקרה. ברור שלקח לא רצה שמישהו יגנוב כספים מחשבונו ושהוא ניזוק בעקבות כך. טענת הבנק שלקח לא יכול לתבוע חלק מכספים אלה בגלל חלוף הזמן, הינה בלתי נסבלת בנסיבות אלה. הבנק, שהוא אחראי לכספים של לקח שנמצאים אצלו, ובוודאי לכספים שנלקחו מלקח על ידי עובד בכיר
--- סוף עמוד 25 ---
שכיר של הבנק, והוא אף אינו מתכחש לכך, חייב להחזיר ללקח את כל הכספים שאותו עובד של הבנק שלח ידו בהם והוציא מכיסו של לקח. הבנק הוא גם נאמן של לקח, וכאשר מדובר במעילה וגניבה בהיקף כה גדול, גם אם לא כל כך גדול כטענת הבנק, מן הראוי היה, לטעמי, שלא יעלה כלל טענת ההתיישנות. ודאי שלא טענת האשם התורם. אין ספק שאם לקח היה יכול למנוע את הגניבות מחשבונו, היה עושה כן. הטענה שלקח יכול היה לדעת על הפעילות בחשבונו מדפי חשבון שקיבל או מעצם הפעולות שנעשו והמעקב שהיה עליו לבצע בחשבונותיו, ובשל כך לקח "אחראי" גם כן לגניבות שביצע פקיד הבנק בחשבונותיו, אף היא טענה שלא ראוי היה שתיטען על ידי הבנק בנסיבות המקרה המיוחד שבפנינו. דעתי היא כי כספים שיוכח שנלקחו מלקח שלא כדין, יש להשיבם לו ללא טענות ומענות. מנקודת מבט זו יש לבחון, לטעמי, את הטענות שמעלה הבנק בדבר התיישנות, רשלנות תורמת, מניעות, אי הקטנת הנזק וכדו'.