חיוב חשבון לקח בריבית האמורה היה, אפוא, כדין והבנק אינו חייב להחזירה.
תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
לג. הלוואה מיום 24.2.92 בסכום 450,000 ₪. ריבית שחויבה 17,707.92 ₪.
לקח: לא קיבלנו את הסכם ההלוואה, לא קיבלנו את בקשת ההלוואה, לא קיבלנו דו"ח סילוקין.
--- סוף עמוד 182 ---
לקח טוען כי יש להתייחס להלוואה זו כאל הלוואה מזויפת, מאחר שהבנק ממאן למסור מסמכים בגינה, ומאחר ולא עברו 7 שנים ממועד פרעון ההלוואה, והיא נלקחה על מנת לכסות על גניבות שנעשו משיכות פנימיות בשנת 1992.
הבנק: לא אותרו מסמכים בגין הלוואה זו. ניתן לראות מדפי החשבון כי מדובר במיחזור של ההלוואה בסכום של 200,000 ₪ שנפרעה לחשבון ביום 2.3.92 ובגינה חויב החשבון בסכום של 212,940 ₪. בנוסף שימשו כספי ההלוואה לרכישת ני"ע שלתובעים אין טענה בעניינן. חלק מכספי ההלוואה נמשכו במזומן בתאריך 24.2.92 (סכום של 80,000 ₪ וסכום של 40,000 ₪). כמו כן כיסתה ההלוואה חלק ממשיכת 130,000 ₪ במזומן שנעשתה ביום 4.3.92. בסכומי המשיכה נרכשו דולרים שהופקדו במזומן בחשבון התובע 3 (405001) (עמ' 58 בתצהיר שפרבר).
ללקח לא היתה מצוקת אשראי בעת לקיחת ההלוואה, שכן באותו מועד היו בחשבון ני"ע בשווי 9.7 מ' ₪ אך לקח העדיף לקחת את ההלוואה ולא לפרוע את ההלוואה הקודמת באמצעות מכירת ני"ע.
הערה כללית: כפי שנאמר בראש פרק זה, ממועד ההלוואה המפורטת בפעולה זו, וכך גם בכל ההלוואות שלאחר מכן, הבנק כבר היה חייב בשמירת מסמכי ההלוואה. מאחר והבנק לא שמר על המסמכים והוא ביער אותם, או חלקם, נטל השכנוע עובר עליו בהיעדר מסמכים להוכיח שמדובר בהלוואות תקינות שלקח הוא זה שנטל אותן.
הכרעה: מתוך דף החשבון של הבנק עולה כי בתאריך 24.2.92 נלקחה הלוואה בסכום של 450,000 ₪. הלוואה זו נפרעה בתאריך 24.5.92, בצירוף ריבית בסכום של 17,704.92 ₪ (בדפי החשבון מופיע החיוב במסגרת סכום כולל של 467,704.92 ₪ בתאריך 24.5.92 - נספח 11 בתצהיר שפרבר, עמ' 46 ו- 49). אמנם בפעולה זו ישנו פער של כשבוע בין לקיחת ההלוואה לפרעון הלוואה קודמת בסכום של 212,940.64 ₪ (כולל ריבית) שמועד פרעונה היה אמור להיות כשבוע לאחר מכן. עם זאת, מדובר בסמיכות זמנים וההסבר שנתן הבנק, כי ההלוואה מיום 24.2.92 נועדה לשמש גם לפרעון ההלוואה שעתידה להיפרע, הינו סביר. יצויין, ואף זאת כהערה כללית, כי אין צורך ברמת הוכחה של 'מעל לכל ספק סביר' אלא די במאזן ההסתברות של 51% ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, ובכך עומד הבנק. עוד יצויין כי לקח לא טען למקור אחר לכיסוי יתרת החובה שנוצרה בעקבות פרעון הלוואה