--- סוף עמוד 183 ---
קודמת. ממילא טענתו היא אותה טענה כללית המתכחשת לכל ההלוואות וטוענת שבהעדר מסמכים הוא אינו מוכן להכיר באף הלוואה שהוא נטל אותה (למעט הלוואות ממצוקה). ואולם, כפי שאמרנו, הסברו של הבנק למטרת ההלוואה הינו סביר ברמה גבוהה, כשחלקה מכסה, כאמור, הלוואה קודמת וחלקה משמש לרכישת ני"ע ומשיכות טלר שנעשו בסמוך לאחר מכן, המופיעות בדף החשבון של הבנק (נספח 11 עמ' 46 בתצהיר שפרבר). כן יצויין כי טענותיו של לקח בנוגע לפעולות משיכות טלר שנעשו בחשבונות בשנת 1992, נדחו בפרק "משיכות פנימיות (טלר)" לעיל. הסבר הבנק נותן מענה הן למשיכות הטלר במזומן שנעשו בין התאריכים 24.2.92 עד 5.3.92, הן להפקדת מזומן בדולרים בתאריך 5.3.92 בסכום של 144,900 דולר ובתאריך 6.3.92 בסכום של 100,100 $ בחשבון התובע 3 (נספח 43 בתצהיר שפרבר). אמנם ישנו פער זמנים מסוים בין פעולות משיכת הכספים במזומן (טלר) בתאריכים 24.2.92 עד 5.3.92, להפקדה של הדולרים בחשבון המט"ח בתאריכים 5.3.92 ו- 6.3.92, וגם הסכומים שנמשכו בש"ח אינם תואמים בהכרח לסכומי ההפקדה של הדולרים במזומן, אולם הסברו של הבנק נותן מענה למקור הכספים שהופקדו במט"ח, שהוא המשיכות השקליות במזומן שנעשו בסמוך, בעוד לקח אינו נותן כל הסבר למקור הדולרים לאחר שטענתו שמקור הכסף הוא בשקיות במזומן שקיבל מהתובעים 2 ו- 3 כשביקרו בארץ, נדחתה.
חיוב חשבון לקח בריבית האמורה היה, אפוא, כדין והבנק אינו חייב להחזירה.
תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
לד. הלוואה מיום 4.3.92 בסכום 300,000 ₪. הריבית שחויבה 24,885.25 ₪.
לקח: הבקשה נחתמה ע"י לקח (מוצג נ/42) לא קיבלנו את הסכם ההלוואה. קיימת ההכחשה הכללית של לקח שלא ביקש את ההלוואות מהבנק.
הבנק: לקח אישר את חתימתו על בקשת האשראי (עמ' 655 שו' 17-15). כספי ההלוואה שימשו למשיכות מזומן בסכום של 130,000 ₪ (חלקית) מיום 4.3.92 וסכום של 250,000 ₪ מיום 5.3.92. בסכומים אלו נרכשו דולרים שהופקדו בחשבון התובע 3 (עמ' 58 ונספח 43 בתצהיר שפרבר).
ללקח לא היתה מצוקת אשראי בעת לקיחת ההלוואה, שכן באותו מועד היו בחשבון ני"ע בשווי 9.6 מ' ₪ אך לקח העדיף לקחת את ההלוואה ולא לפרוע את ההלוואה הקודמת באמצעות מכירת ני"ע.
--- סוף עמוד 184 ---
הכרעה: לקח הודה שהוא חתם על בקשת ההלוואה. לאור כך שלקח הודה שהוא חתם על הבקשה, יש לראותו כמי שביקש את ההלוואה ולא ניתן לקבל את טענתו שהוא לא ביקש אותה. טענות הבנק בעניין ביצוע פעולות משיכת כספים בסמוך למועד קבלת ההלוואה על ידי לקח גם מגובות במסמכים כנטען על ידי הבנק (דף חשבון נספח 11 עמ' 46, 47 בתצהיר שפרבר). מדפי החשבון נראה כי הלוואה זו נפרעה בתאריך 4.9.92, וחויבה בריבית בסכום של 24,885.25 ₪ (סה"כ הסכום שנפרע היה 324,885.25 ₪ (נספח 11 בתצהיר שפרבר, עמ' 54). בבקשת ההלוואה שעליה חתם לקח (נ/42) נכתב שמטרתה היא "קנית ני"ע, מיחזור". הסבר הבנק שכספי המשיכות הומרו למט"ח, הופקדו לחשבון התובע 3 ושימשו לרכישת ני"ע זרים הינו סביר כפי המופיע בנספח 43 בתצהיר שפרבר וסמיכות הזמנים של הפעולות השונות. אין כל הגיון לחשוב שרוט הוא זה שעשה את הפעולות הנ"ל לטובת של התובע 3 שעה שהטענה הכללית היא שרוט גנב ממנו כספים.