חיוב חשבון לקח בריבית האמורה היה, אפוא, כדין והבנק אינו חייב להחזירה.
תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
לו. הלוואה מיום 5.4.92 בסכום 450,000 ₪. הריבית שחויבה 33,300 ₪.
לקח: הבקשה נחתמה ע"י לקח (מוצג נ/26) לא קיבלנו את מסמכי ההלוואה.
יש להתייחס להלוואה זו כאל הלוואה מזויפת מאחר שהבנק לא מסר מסמכים בגינה והיא נלקחה ע"מ לכסות על גניבות במשיכות פנימיות בשנת 1992.
הבנק: לקח טען שהוא לא לקח את ההלוואה. לא אותר הסכם ההלוואה אולם אותרה הבקשה להעמדת ההלוואה ולקח אישר בעדותו את חתימתו עליה (עמ' 619, שו' 9-3). לקח הוא זה שלקח את ההלוואה והוא אישר זאת בעדותו (עמ' 620 שו' 3-2; עמ' 621 שו' 8-7). בבקשת ההלוואה נאמר שמטרתה רכישת ני"ע ואכן בסמוך להעמדת ההלוואה בוצעו רכישות של
--- סוף עמוד 186 ---
ני"ע בעיקר ב- 9.4.92 בסך של כ- 350,000 ₪ (עמ' 48 לנספח 11 בשפרבר; עדות לקח עמ' 624 שו' 19-15) שלתובעים אין טענה בעניינן (בעיקר ני"ע אלקו שהיה ני"ע מרכזי בו לקח השקיע).
ללקח לא היתה מצוקת אשראי בעת לקיחת ההלוואה, שכן באותו מועד היו בחשבון ני"ע בשווי כ- 10 מ' ₪, כאשר בחשבון הייתה יתרת חובה בסך של כ- 2.24 מ' ₪ (כולל הלוואות), אך לקח העדיף לקחת את ההלוואה ולא לפרוע את ההלוואה הקודמת באמצעות מכירת ני"ע.
הכרעה: לקח הודה שהוא חתם על בקשת ההלוואה. לאור כך שלקח הודה שהוא חתם על הבקשה, יש לראותו כמי שביקש את ההלוואה ולא ניתן לקבל את טענתו שהוא לא ביקש אותה. מדפי החשבון נראה כי הלוואה זו נפרעה בתאריך 5.10.92, וחויבה בריבית בסכום של 33,300 ₪ (סה"כ הסכום שנפרע היה 483,300 ₪ (נספח 11 בתצהיר שפרבר, עמ' 56). בבקשת ההלוואה שעליה חתם לקח (נ/26) נכתב במפורש שמטרתה היא רכישת ני"ע. טענות הבנק בעניין ביצוע רכישות ני"ע בסמוך למועד קבלת ההלוואה על ידי לקח (מתאריך 5.4.92 עד ובפרט בתאריך 9.4.92) מגובות במסמכים כנטען על ידי הבנק. סיכום הרכישות הוא 548,580.58 ₪, יותר מ- 350,000 ₪ שהבנק מציין (דף חשבון נספח 11 עמ' 47, 48 בתצהיר שפרבר). הסבר הבנק שכספי ההלוואה שימשו לרכישות ני"ע הינו סביר, לאור סמיכות הזמנים ושניתן בכך הסבר למקור הכספים שבהם נרכשו ניירות הערך.
חיוב חשבון לקח בריבית האמורה היה, אפוא, כדין והבנק אינו חייב להחזירה.
תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
לז. הלוואה מיום 24.5.92 בסכום 470,000 ₪. הריבית שחויבה 71,321.28 ₪.
לקח: הבקשה וההלוואה נחתמו ע"י לקח (מוצג נ/44 ונספח 88 ב' לתצהיר שפרבר). קיימת ההכחשה הכללית של לקח שלא ביקש את ההלוואות מהבנק.