הכרעה: לקח אישר שהוא חתום על בקשת האשראי לקבלת ההלוואה (עמ' 642, שו' 9-5). לאור כך שלקח הודה שהוא חתם על הבקשה, יש לראותו כמי שביקש את ההלוואה ולא ניתן לקבל את טענתו שהוא לא ביקש אותה. מדפי החשבון עולה שההלוואה נלקחה באותו יום (ערך), 5.5.95, שבו נפרעה לחשבון הלוואה קודמת בסך 1,500,000 ₪ שבגינה חויב החשבון בסכום של 1,521,776.71 ₪ (נספח 12 בתצהיר שפרבר עמ' 20). גם בבקשת ההלוואה שעליה חתם לקח (נ/30) נכתב במפורש שמטרתה היא מיחזור הלוואה ופעילות שוטפת. מדובר, אם כן, במיחזור של הלוואה קודמת שבאה כדי לכסות את יתרת החובה שנוצרה בגין פרעונה. ההלוואה שימשה, אפוא, לצרכיו של לקח.
לקח גם ציין כוכבית בנספח יד לתביעתו ליד הלוואה זו, כשבתחתית הנספח כתב הערה לפיה כל ההלוואות המסומנות בכוכבית נלקחו על ידי התובעים. משהודה לקח שהוא לקח את ההלוואה, לבקשתו שלו, הרי שחוייב כדין בריבית בגינה.
יצויין כי בסמוך למועד לקיחת ההלוואה היה סך ההתחייבויות בחשבון בסכום של כ- 1.4 מליון ₪, כשבאותו זמן היו בחשבון ני"ע ומט"ח בשווי של כ- 6.57 מליון ₪, כך שההלוואה לא נלקחה על ידי לקח בשל מצוקת אשראי (דוח אובליגו מיום 12.5.95 נספח 103(א) לתצהיר שפרבר).
תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
נג. הלוואה מיום 5.5.96 (ערך) בסכום 1,500,000 ₪. הריבית שחויבה 262,026.45 ₪.
--- סוף עמוד 203 ---
לקח: הבקשה וההלוואה נחתמו ע"י לקח (מוצג נ/31 ונספח 104 ב' לתצהיר שפרבר). עם זאת, קיימת ההכחשה הכללית של לקח וטענתו שלקח את ההלוואות בשל מצוקת אשראי.
הבנק: לקח אישר את חתימתו על בקשת האשראי. גם לשיטתו הסכם ההלוואה חתום על ידו. לקח טען כי ההלוואה נלקחה ממצוקה, אולם ההלוואה הינה גלגול של ההלוואה מיום 5.5.95. באותו מועד היו בידי התובעים נכסים בשווי גבוה מיתרת החוב (כ- 5.88 מש"ח) כך שלא הייתה כל מצוקה.
הכרעה: לקח אישר שהוא חתום על בקשת האשראי לקבלת ההלוואה (עמ' 642, שו' 9-5). לאור כך שלקח הודה שהוא חתם על הבקשה, יש לראותו כמי שביקש את ההלוואה ולא ניתן לקבל את טענתו שהוא לא ביקש אותה. מדפי החשבון עולה שההלוואה נלקחה באותו יום (ערך), 5.5.96, שבו נפרעה לחשבון הלוואה קודמת בסך 1,500,000 ₪ שבגינה חויב החשבון בסכום של 1,519,672.13 ₪ (נספח 12 בתצהיר שפרבר עמ' 36). גם בבקשת ההלוואה שעליה חתם לקח (נ/31) נכתב במפורש שמטרתה היא מיחזור הלוואה. מדובר, אם כן, במיחזור של הלוואה קודמת שבאה כדי לכסות את יתרת החובה שנוצרה בגין פרעונה. ההלוואה שימשה, אפוא, לצרכיו של לקח.