לקח גם ציין כוכבית בנספח יד לתביעתו ליד הלוואה זו, כשבתחתית הנספח כתב הערה לפיה כל ההלוואות המסומנות בכוכבית נלקחו על ידי התובעים. משהודה לקח שהוא לקח את ההלוואה, לבקשתו שלו, הרי שחוייב כדין בריבית בגינה.
יצויין כי בסמוך למועד לקיחת ההלוואה היה סך ההתחייבויות בחשבון בסכום של כ- 1.71 מליון ₪, כשבאותו זמן היו בחשבון ני"ע בשווי של כ- 5.88 מליון ₪, כך שההלוואה לא נלקחה על ידי לקח בשל מצוקת אשראי (דוח אובליגו מיום 1.5.96 נספח 104(א) לתצהיר שפרבר).
תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
חשבון 405001 (חשבון עו"ש של התובע 3)
נד. הלוואה מיום 5.11.93 (ערך 4.11.93) בסכום 750,000 ₪. הריבית שחויבה 99,856.86 ₪.
--- סוף עמוד 204 ---
לקח: ההלוואה מזויפת. הבנק לא מסר את בקשת ההלוואה ולא מסר דו"ח סילוקין.
לפי חו"ד חגג מיום 4.12.08 חתימת לקח על הסכם ההלוואה מזויפת (עמ' 3, 6, ונספח י' לחווה"ד); לקח מפנה גם ל- ת/95, לעדות התובע במשטרה (מוצג נ/17, עמ' 1, שו' 17-14), ולעדות שפרבר (בעמ' 1657).
הבנק: לקח אישר שהוא חתום על בקשת הלוואה (נ/32, עמ' 543 שו' 27-5), למרות שטען שמדובר בהלוואה שהוא לא לקח. כמו כן לקח אישר את חתימתו על בקשות האשראי של ההלוואות בחשבון זה מימים 4.11.94, 5.5.95, 5.5.96 (נ/33 – נ/35, עמ' 644). כלומר ההלוואה גולגלה על ידו כך שהוא ידע עליה. לקח לא הרים את הנטל להוכיח שמדובר בהלוואה שלא הוא לקח. גם במקרה זה ההלוואה שימשה לצרכיו – היא כיסתה יתרת חובה שמקורה בעיקר ברכישת מט"ח ורכישת ני"ע שאין לתובעים כל טענה בעניינן. 3 ההלוואות הנוספות שנלקחו כביכול מתוך מצוקה בשנים 94, 95 ו- 96 מהוות גלגול של אותה הלוואה כאשר באותם מועדים היה תיק ני"ע אותו יכול היה למכור. קיים כפל תביעה שכן אותה הלוואה נתבעת כהלוואה מזויפת גם בסע' 6.24 בכתב התביעה.
הכרעה: לקח אישר שהוא חתום על בקשת האשראי לקבלת ההלוואה (מיום 31.10.93) (עמ' 643, שו' 8-5, 24-22). גם כאן, הודאת לקח בחתימתו נעשתה לאחר שאישר בתחילה שזו חתימתו, באותה נשימה אמר גם שיכול להיות שזה זיוף, ומייד בהמשך אישר שוב שזו אכן חתימתו (שם). מדפי החשבון עולה שעובר ללקיחת ההלוואה הנדונה היה החשבון ביתרת חובה בסכום של 942,864.94 ₪, לאחר רכישות ני"ע ומט"ח כמפורט בטענות הבנק וכעולה מדפי החשבון (נספח 13 בתצהיר שפרבר עמ' 7, 8). גם בבקשת ההלוואה שעליה חתם לקח (נ/32) נכתב במפורש שמטרתה היא רכישת ני"ע. ההלוואה שימשה, אפוא, לצרכיו של לקח. הריבית בגינה חויבה, על כן, כדין.