31. לקח טוען כי טענת ההתיישנות שמעלה הבנק מבוססת על ס' 8 בחוק ההתיישנות, אולם התביעה מבוססת על עילת תרמית ולכן חל סעיף 7 לחוק ההתיישנות שקובע שבעילות אלה תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודע לתובע על התרמית או ההונאה.
הכרעה ודיון
32. סעיף 7 בחוק ההתיישנות קובע:
"היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או אונאה".
33. על פי הפסיקה, תחולת סעיף 7 בחוק ההתיישנות –
--- סוף עמוד 27 ---
"איננה מוגבלת לעילות שיסודן בעוולת התרמית, כמשמעה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אלא משתרעת על כלל עילות תרמית ואונאה, ויהא אשר יהא המקור המשפטי הקובע את סיווגן: נזיקי, חוזי, מינהלי או אחר."
וכן:
"הוראת סעיף 7 הנ"ל היא בבחינת דין מיוחד. ייחודה של ההוראה הוא בשניים: ראשית, בהגדרת מועד תחילת ההתיישנות; ושנית, בקביעת אמת מידה של ידיעה ממשית וסובייקטיבית אודות התרמית, שרק בהיווצרותה "תתחיל תקופת ההתיישנות"" (ע"א 675/87 מידל איסט אינווסטורס נ' בנק יפת בע"מ, פ"ד מג(4) 861, 869 (1989), להלן: "פס"ד מידל איסט אינווסטורס").
34. מחקירתו של ד"ר לקח עצמו והראיות שהובאו, עולה כי בידי ד"ר לקח היו דפי חשבון בתקופה שטען שלא קיבל דפי חשבון מהבנק. ד"ר לקח גם אישר בעדותו שהוא עקב אחרי הפעולות הנעשות בחשבונות. לד"ר לקח הייתה תיבת דואר בבנק שהיו מכניסים לה עותק מתדפיסי הבנק, עד לתקופה שלטענתו רוט לקח על עצמו את המעקב אחר החשבונות וגם אז אמר ד"ר לקח שהמשיך לעקוב אחר הנעשה בחשבונות. טענת הבנק שד"ר לקח יכול היה לדעת על פעולות התרמית בחשבונות, ואולי אף הייתה עצימת עיניים מצידו, יש לה על כן סימוכין.
עם זאת, אין ספק כי ד"ר לקח לא רצה בגניבות ובמעילות שנעשו בחשבונות, ונראה שלא יכול להיות חולק על כך, שהרי חזקה שאין אדם רוצה שייגנבו ממנו. ניתן לומר, על כן, שד"ר לקח ראה תדפיסים מסוימים של החשבונות, ודאי לא את כולם, וראה פעולות שמבוצעות, ואף על פי כן לא קלט, לא תפס ולא הבין שנעשות מעילות בבנק בחשבונות שהוא מטפל בהם. ד"ר לקח אמר שהיה לו אמון מלא בבנק ולא העלה על דעתו שניתן לגנוב ממנו כספים בבנק: "אני לא חשדתי בבנק שהבנק גונב" (עמ' 103, שו' 17). וכן: "לא הנחתי שבנק מזרחי יגנוב לי" (עמ' 315, שו' 9); "בנק זה בטוח ואין להם אינטרסים להוסיף שום דבר" (שם, שו' 23); "הרגשתי שהכסף נעלם וחסר, אבל הנחתי [ש]לא יתכן שהבנק לוקח כסף שלי" (עמ' 179, שו' 24-23). אני מאמין לו בעניין זה. העובדה שלקח הרגיש שחסר לו כסף, אינה הופכת הדברים לידיעה שבבנק גונבים ממנו כסף. גם לא חשד כלשהו שלא ברור טיבו, אולם אינו חשד לגניבה מהחשבונות. וגם לא עצימת עיניים, כשלקח לא העלה בדעתו ולא תפס כלל שמתבצעת גניבה בבנק מחשבונותיו.